בְּמִדְבַּר ל״א · כ״ב

אַ֥ךְ אֶת־הַזָּהָ֖ב וְאֶת־הַכָּ֑סֶף אֶֽת־הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֶת־הַבַּרְזֶ֔ל אֶֽת־הַבְּדִ֖יל וְאֶת־הָעֹפָֽרֶת׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

אלעזר מונה את המתכות שנשללו: הזהב והכסף, הנחושת והברזל, הבדיל והעופרת. רש״י מבאר שאף שמשה הזהיר את הלוחמים רק על הלכות טומאה, יש עוד להזהירם על הלכות הגעלה והכשרה של הכלים שבישלו בהם הגויים. עוד מדייק רש״י שהמילה ״אך״ היא לשון מיעוט, כלומר ממועטים אתם מלהשתמש בכלים אף לאחר שטיהרתם אותם מן הטומאה, עד שתכשירום מבליעת האיסור. הפסוק פותח את דיני הכשרת הכלים לפי סוגם, ומדגיש שהטהרה מטומאת מת אינה מספיקה - צריך גם להפליט את טעם האיסור שנבלע בכלים במהלך שימושם הקודם.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אך את הזהב וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָכֶם מֹשֶׁה אֶלָּא עַל הִלְכוֹת טֻמְאָה, עוֹד יֵשׁ לְהַזְהִיר לָכֶם עַל הִלְכוֹת גִּעוּל, וְ"אַךְ" לְשׁוֹן מִעוּט, כְּלוֹמַר מְמֻעָטִין אַתֶּם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֵּלִים אֲפִלּוּ לְאַחַר טָהֲרָתָן מִטֻּמְאַת הַמֵּת עַד שֶׁיִּטְהֲרוּ מִבְּלִיעַת אִסּוּר נְבֵלוֹת; וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, אך את הזהב לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִיר חֲלוּדָה שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיַּגְעִילֶנּוּ, וְזֶהוּ לְשׁוֹן אך, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חֲלוּדָה אַךְ הַמַּתֶּכֶת יִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁהוּא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּרַם יָת דַהֲבָא וְיָת כַסְפָּא יָת נְחָשָׁא יָת פַּרְזְלָא יָת אֲבָצָא וְיָת אֲבָרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הבדיל. ידוע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל