וַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת־טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כׇּל־בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת־כׇּל־מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת־כׇּל־חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ׃

בני ישראל שבו את נשי מדין ואת טפם, ובזזו את כל בהמתם, מקנֶם וכל רכושם. אבן עזרא מבאר שהמילה ״חילם״ היא שם כולל לכל סוגי הרכוש שנשבה - זהב, כסף, נחושת, ברזל ובגדים. הפסוק מונה בזה אחר זה את הנשבה: נשים, טף, בהמה, מקנה וחיל, כדי להקיף את היקף השלל שנפל בידי ישראל. הפשט מתאר את תוצאות הניצחון - לאחר שהרגו את הזכרים הבוגרים, לקחו את הנותרים ואת הרכוש שבי ובזה. בהמשך הפרק יתברר כי לקיחת הנשים תעורר את קצף משה, שכן דווקא הן היו הגורמות לחטא פעור.