וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃

משה מסכם: ויחר אף ה׳ בישראל, ויניעם במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור העושה הרע בעיני ה׳. רש״י מבאר ש״ויניעם״ פירושו ויטלטלם, מלשון ״נע ונד״. אבן עזרא מבאר בדומה ש״ויניעם״ מגזרת נע ונד, מפני שלא נחו. תוצאת חטא המרגלים הייתה נדודים של ארבעים שנה במדבר, עד שכל אותו דור החוטא מת. משה מזכיר את העונש הכבד הזה כשיא התוכחה: כך גרם דור אחד של הנאת לב העם מן הארץ - ארבעים שנות טלטול ומיתת דור שלם. בהזכירו זאת, הוא מזהיר את בני גד וראובן מפני חזרה על אותו חטא, שעלולה להביא אסון דומה על ישראל כולו, ולעכב שוב את הכניסה לארץ.