וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃

וַאֲתוֹ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה וּלְאֶלְעָזָר כַּהֲנָא וּלְרַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר

ויבאו בני גד. הם היו בעלי העצה בתחלה על כן הקדימם הכתוב:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן - הִקְדִּים הַכָּתוּב בְּנֵי רְאוּבֵן בַּפָּסוּק הָרִאשׁוֹן ״וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד״ כַּמִּשְׁפָּט, כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבֶן הַגְּבִירָה. וְכֵן כְּשֶׁיְּסַפֵּר הַכָּתוּב הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יֹאמַר: ״וְלָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי״ (דברים ג טז), אֲבָל בְּכָל הַפָּרָשָׁה הַזּוֹ יַקְדִּים בְּנֵי גָד, כִּי הֵם נָתְנוּ הָעֵצָה הַזֹּאת וְהֵם הָיוּ הַמְדַבְּרִים תְּחִלָּה לְמֹשֶׁה בַּנַּחֲלָה הַזֹּאת, וְהֵם הָיוּ גִּבּוֹרִים יוֹתֵר מִבְּנֵי רְאוּבֵן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד״ (שם לג כ). וּלְפִיכָךְ לֹא הָיוּ יְרֵאִים לָשֶׁבֶת לְבַדָּם בָּאָרֶץ הַזֹּאת מִפְּנֵי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וְהִנֵּה מֹשֶׁה חָשַׁד אוֹתָם כִּי יֹאמְרוּ כֵן מִפַּחַד אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁאָמְרוּ בָּהֶם הַמְרַגְּלִים: ״לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״ (במדבר י״ג:ל״א), וְלָכֵן אָמַר לָהֶם שֶׁאֵינָם בּוֹטְחִים בַּה' כַּאֲבוֹתָם, וְיֹסֵף עוֹד לְהַעֲנִישָׁם כָּהֶם לְהַנִּיחָם בַּמִּדְבָּר. וּלְכָךְ עָנוּ אוֹתוֹ: חָלִילָה שֶׁנִּירָא מֵהֶם, אֲבָל נַעֲבֹר חֲלוּצִים לַמִּלְחָמָה וְנִהְיֶה מְהִירִים וְרִאשׁוֹנִים לִפְנֵי הָעָם לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵי ה', כִּי לַחְמֵנוּ הֵם!:

ויבאו בני גד הקדימם הכתוב לפי שהיו הם בעלי העצה תחלה.

וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן. הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים בְּנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. וְתֵדַע כִּי הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁמִּקְנֵה בְּנֵי גָד הָיָה מְרֻבֶּה עַל שֶׁל רְאוּבֵן, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד״, רוֹצֶה לוֹמַר יוֹתֵר מִשֶּׁל רְאוּבֵן, וְעַל כֵּן אָמְרוּ בְּנֵי גָד דִּבְרֵיהֶם קוֹדֵם לִבְנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר, לְפִי שֶׁהָיָה צַעֲרָן גָּדוֹל עַל שֶׁל רְאוּבֵן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאִם כֵּן הוּא, וַדַּאי לֹא מִפְּנֵי צַעֲרָן קָפְצוּ בָּרֹאשׁ, כִּי אִם מִתּוֹךְ רוּם לְבָבָם קָפְצוּ לְדַבֵּר בָּרֹאשׁ לִפְנֵי בְנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר, כִּי כָּךְ טֶבַע הָעֹשֶׁר שֶׁנּוֹתֵן רוּם לֵב לִבְעָלָיו, וְעָשִׁיר הֶדְיוֹט קוֹפֵץ בָּרֹאשׁ וְיַעֲנֶה עַזּוֹת, לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כָּל אִישׁ, אֵינוֹ חוֹלֵק כָּבוֹד לִבְכוֹר וְלֹא לְשׁוּם בַּעֲלֵי הַמַּעֲלָה הָאֲמִתִּית, בְּחָשְׁבָם כִּי עַל יְדֵי הָעֹשֶׁר הוּא מִתְרוֹמֵם.

וּרְאָיָה לִדְבָרֵינוּ, מַה שֶּׁדָּרַשׁ עֲלֵיהֶם בְּרַבָּתִי (כב ח) פָּסוּק ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״ (תהלים עה ז), לֹא מִמָּה שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְעָמֵל בִּסְחוֹרָה נַעֲשֶׂה עָשִׁיר, ״וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״, כָּל הָרִים שֶׁבַּמִּקְרָא הוּא הָרִים מַמָּשׁ חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא לְשׁוֹן רוֹמְמוּת, שֶׁאֵין הָאָדָם מִתְרוֹמֵם מִן הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נוֹטֵל נְכָסִים מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם עה ח): ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״ כוּ׳, מִדְּסָמַךְ מִדְרָשׁ פָּסוּק זֶה לִבְנֵי גָד וּרְאוּבֵן, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמָּצָא בָּהֶם שֶׁמֶץ דֶּרֶךְ גֵּאָה וְגָאוֹן, עַל כֵּן דָּרַשׁ עֲלֵיהֶם פָּסוּק זֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא בְּאֵלֶּה מִתְרוֹמֵם. וְהֵיכָן רָמוּז בַּפָּסוּק שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם רוֹמְמוּת יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁמָּצָא כָּתוּב כִּי בְּנֵי גָד מֵאַחַר שֶׁהָיָה לָהֶם מִקְנֶה עָצוּם מְאֹד יוֹתֵר עַל בְּנֵי רְאוּבֵן, עַל כֵּן גָּבַהּ לִבָּם עַד לְהַשְׁחִית וְקָפְצוּ לְדַבֵּר בִּפְנֵי בְּנֵי רְאוּבֵן הַבְּכוֹר. עַל כֵּן אָמַר הַפָּסוּק שֶׁלֹּא בְּאֵלֶּה הוּא מִתְרוֹמֵם, וְהֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָּזֶה שֶׁיִּתְרוֹמֵם הָאָדָם בַּעֲבוּר מָמוֹנוֹ, ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״, בְּאַף שֶׁמֵּבִיא עַל זֶה הוּא מְרוֹמֵם אֶת זֶה, נוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה. הֲקָצוֹר קָצְרָה יַד ה׳ לִתֵּן לָזֶה מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִקַּח מִזֶּה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָאֱלֹהִים עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו וְלֹא יָרוּם לְבָבָם מִתּוֹךְ רֹב עָשְׁרָם, עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם מוֹצָאוֹ שֶׁלֻּקַּח מִזֶּה עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מִתְרוֹמֵם בְּעָשְׁרוֹ, כִּי מִסְּתָמָא שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיל כִּי אִם הַגֵּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ ד): ״וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ״, וְעַל כֵּן נָתַן לָזֶה מָמוֹנוֹ וְרוֹמְמוּת שֶׁל זֶה, כְּדֵי שֶׁיִּקַּח מוּסָר וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ, פֶּן יִקְרֶה לוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָה לַחֲבֵרוֹ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ לֻקַּח מָמוֹן זֶה.

וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ ״הָרִים״ זֶה לְשׁוֹן רוֹמְמוּת, רְאָיָתָם מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר קוֹדֶם פָּסוּק זֶה (תהלים עה ה-ז): ״אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק, כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים״, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁ״הָרִים״ זֶה קָאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״אַל תָּרִימוּ״. וְכֵן רְאָיָה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר פָּסוּק זֶה (שם שם ח): ״כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּל עִקַּר פְּסוּקִים לְהַזְהִיר בַּעֲלֵי הָעוֹשֶׁר לְבִלְתִּי רוּם לְבָבָם, כִּי צָרִיךְ זֵרוּז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כִּיס מָלֵא.

וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא״, מִזְרָח, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁסָּמַךְ דְּרָשׁ זֶה עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן ״כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה״, אֵיךְ בָּאָה הַנַּחֲלָה אֲלֵיהֶם, וַהֲלֹא הֵמָּה בָּאוּ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, וּמַהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַנַּחֲלָה בָּאָה אֲלֵיהֶם? פְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּסוּק הוּא שֶׁקָּרְאוּ ״נַחֲלָה״ לְקִנְיַן מָמוֹנָם וּמִקְנֶה שֶׁלָּהֶם, לוֹמַר מֵאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ רוֹב חַיִל וּמִקְנֶה בְּמָקוֹם זֶה בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן נוֹסָף עַל הַמִּקְנֶה שֶׁכְּבָר הָיָה בְּיָדָם, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּשָּׁאֵר הַמִּקְנֶה בְּמָקוֹם זֶה אֲשֶׁר הוּא בָּא מִשָּׁם, כָּאן נִמְצְאוּ וְכָאן יִהְיוּ, וְעַל הַמִּקְנֶה אֲשֶׁר בָּא לְיָדָם בְּמָקוֹם זֶה אָמְרוּ: ״כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה״.

וְעַל פִּי דַּרְכֵּנוּ הִזְכִּירוּ רוּחַ מִזְרָחִי, כִּי אָמְרוּ שֶׁעֹשֶׁר זֶה בָּא לָהֶם מִמּוֹצָא, דְּהַיְנוּ מִמִּזְרָח, מִמַּה שֶּׁהָאָדָם יוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב בִּסְחוֹרָה, עַל כֵּן הֵבִיא פָּסוּק זֶה לְהַכְחִישׁ דַּעְתָּם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּירוּ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן לִרְמֹז שֶׁדַּעְתָּם הָיָה שֶׁהָעוֹשֶׁר בָּא מִמַּה שֶּׁהָאָדָם פּוֹרֵשׁ בִּסְפִינוֹת בַּיָּם וּמִמַּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּיַּבָּשָׁה מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, עַל כֵּן הִזְכִּירוּ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כְּנֶגֶד הָעוֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים בִּסְפִינָה, וְהִזְכִּירוּ מִזְרָחָה כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. וְהַכָּתוּב מַכְחִישׁ שְׁנֵי הַסְּבָרוֹת וְאָמַר: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה עַל נֹסַח הַמִּדְרָשׁ שֶׁכָּתַב עַל פָּסוּק זֶה: לֹא מִמַּה שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא בִּסְחוֹרָה מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב נַעֲשֶׂה עָשִׁיר, וַאֲפִלּוּ פּוֹרֵשׁ בִּסְפִינָה כוּ׳, עַיֵּן הַנֹּסַח בַּיַּלְקוּט בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְקָשֶׁה, שֶׁסְּפִינָה מַאן דְּכַר שְׁמֵהּ, וְהֵיכָן רָמוּז סְפִינָה בַּפָּסוּק. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה נָקַט מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְלֹא נָקַט גַּם מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח, כִּי כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר ״מִמּוֹצָא״ כָּךְ נֶאֱמַר ״וּמִמַּעֲרָב״ כִּי לֹא נֶאֱמַר ״לְמַעֲרָב״.

אֶלָּא וַדַּאי שֶׁדָּרַשׁ ״מִמּוֹצָא״ הַיְנוּ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּמִמַּעֲרָב״ הַיְנוּ מִי שֶׁפּוֹרֵשׁ בִּסְפִינָה בַּיָּם שֶׁהוּא לְמַעֲרָב, כִּי הַמַּעֲרָב נִקְרָא יָמָּה כִּי בְּאוֹתוֹ רוּחַ הַיָּם הַגָּדוֹל. וּלְפִי שֶׁבְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן אָמְרוּ ״כִּי בָאָה אֵלֵינוּ נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״, הַיְנוּ מִסְּפִינוֹת, וּ״מִזְרָחָה״, הַיְנוּ מִמּוֹצָא, עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם פָּסוּק: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״ לְהַכְחִישׁ שְׁנֵי הַסְּבָרוֹת כְּאֶחָד.

וּמַה שֶׁהִזְכִּירוּ דַּוְקָא רוּחַ מִזְרָחִי לַיּוֹצֵא בִּסְחוֹרָה מִשָּׁם, אוּלַי סְבָרָתָם שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית מוֹעִיל לְהַצְלִיחַ בִּסְחוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הָרוּחוֹת, כִּי מִשָּׁם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִיר לָאָרֶץ, כִּי לְעוֹלָם יֵצֵא אָדָם בְּכִי טוֹב אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ, כִּי הַכֹּל בָּא מִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ, וְאֵין יִתְרוֹן הַמָּמוֹן כִּי אִם תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. עַל כֵּן אָמְרוּ בְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן שֶׁסִּימָנָא מִלְּתָא הִיא לָתֵת לָהֶם נַחֲלָה בְּמִזְרָח, כְּדֵי שֶׁאִם יֵלְכוּ בִּסְחוֹרָה יֵלְכוּ מִמִּזְרָח בְּכִי טוֹב לְמַעֲרָב. וְזֶה וַדַּאי סִימָן נָכוֹן וּבָרוּר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵא מִשָּׁם וְעָשָׂה וְהִצְלִיחַ דְּרָכָיו וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף יַחֲזוֹר וְיָשׁוּב, כָּךְ הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ מִבֵּיתוֹ מִן רוּחַ מִזְרָחִי יַצְלִיחַ וְיָשׁוּב לְבֵיתוֹ. וְלָכֵן הִזְכִּיר הַמִּזְרָח בִּלְשׁוֹן מוֹצָא, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּזְרָח סִימָן טוֹב אֶל הַיּוֹצֵא מִשָּׁם. וְעוֹד, שֶׁהַמָּקוֹם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְסָמוּךְ לוֹ, וְהַמָּקוֹם מוּכָן לָלֶכֶת בִּסְפִינָה. וְזֶהוּ רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר. וּבְפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא א) פֵּרַשְׁנוּ פָּסוּק ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״, שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״אַל תָּרִימוּ קָרֶן״, כִּי כָל גַּס רוּחַ יִסְתַּכֵּל מֵאַיִן בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, הֲלֹא יָבִין בְּשִׂכְלוֹ מֵאַיִן יָבֹא לוֹ הָרוֹמְמוּת. ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא״, מָקוֹם אֲשֶׁר יָצָא מִשָּׁם, כִּי בָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, כִּי עַל כֵּן הִזְכִּיר הַמִּזְרָח בִּלְשׁוֹן ״מִמּוֹצָא״. וְלֹא ״מִמַּעֲרָב״, הַיְנוּ זְמַן הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב ב): ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״, כִּי הוֹלֵךְ הוּא אָז לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה. ״וְלֹא מִמִּדְבַּר״, מִן קִנְיַן הַמָּמוֹן הַדּוֹמֶה לְמִדְבָּר שָׁמֵם מֵאֵין יוֹשֵׁב, כָּךְ קִנְיַן הַמָּמוֹן שׁוֹכֵן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ קִנְיָן דָּבוּק בָּאָדָם אֶלָּא הוּא חוּץ מִמֶּנּוּ. מִכָּל שָׁלֹשׁ אֵלּוּ אֵין ״הָרִים״, רָצָה לוֹמַר רוֹמְמוּת, כִּי מִלַּת ״הָרִים״ תַּחֲזוֹר עַל שְׁלָשְׁתָּן. וְהוּא גַּם כֵּן פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד כְּפִי כַּוָּנַת הַפְּסוּקִים הַמַּזְהִירִים עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תָּרִימוּ״ וְגוֹ׳, סִיֵּם דְּבָרָיו בְּ״זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים״. וְהִסְמַכְנוּ כָּל דָּרוּשׁ עָמוֹק זֶה אֶל בְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן, שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם הָרְדִיפָה אַחַר הָעֹשֶׁר עַד שֶׁמָּאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה בַּעֲבוּר הָעֹשֶׁר, וְדַי בְּהֶעָרָה קְטַנָּה זוֹ לְיוֹדְעֵי דַּעַת, וְהַמַּשְׂכִּיל יִשְׁמַע וְיוֹסִיף לֶקַח.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִסְפִּיק לָהֶם לְדַבֵּר לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ, וְאִם אֵין צֹרֶךְ בַּדָּבָר לָמָּה הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּירָם? וְאוּלַי שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לוֹמַר שֶׁהָיָה הַדָּבָר כְּדֶרֶךְ שֶׁצִּוָּה ה׳ עֲשׂוֹת בְּנַחֲלַת הָאָרֶץ, דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר לד:יז): ״אֵלֶּה אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד״ וְגוֹ׳, שֶׁצָּרִיךְ מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל וְהַנְּשִׂיאִים, וְהֵם הָאֲמוּרִים כָּאן. וְטַעַם שֶׁהִצְרִיךְ ה׳ שְׁלָשְׁתָּם, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כֹּחַ אַחֵר, הַמֶּלֶךְ תִּמְצָא שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת מְלָכִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל הָאָרֶץ שֶׁכּוֹבֵשׁ הוּא שֶׁלּוֹ וְנוֹתֵן לַעֲבָדָיו וּלְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאֶה, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ בְּיָדוֹ הַכֹּל. אֶלְעָזָר וְהַנְּשִׂיאִים כְּשֶׁאֵין רְצוֹן הַמֶּלֶךְ לָתֵת אֶלָּא לְכָל אֶחָד הָרָאוּי לוֹ כְּפִי הַחֲלוּקָּה צְרִיכִין כָּל בַּעֲלֵי הַחֲלוּקָּה לְהִזְדַּמֵּן לַחְלוֹק. וְהַכֹּהֵן לָדַעַת אֲשֶׁר יַסְכִּים אֵל עֶלְיוֹן בְּאֵיזֶה מָקוֹם יִטּוֹל פְּלוֹנִי חֶלְקוֹ. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַשְּׁלֹשָׁה צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּהַסְכָּמַת נְתִינַת חֵלֶק בָּאָרֶץ, כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כֹּחַ אַחֵר. וּמַה גַּם שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה לְצַדֵּד שֶׁאֵין דִּין מֶלֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לְמִי שֶׁיִּרְצֶה אֶלָּא אַחַר חֲלוּקַּת הָאָרֶץ וִישִׁיבַת יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם, אֲבָל לֹא בִּתְחִלַּת הַיְּרוּשָׁה, שֶׁאֵין לַמֶּלֶךְ מִשְׁפָּט זֶה, וְלָכֵן הֻצְרְכוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לַעֲמוֹד גַּם כֵּן לִפְנֵי אֶלְעָזָר וְהַנְּשִׂיאִים. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר, אוּלַי יִרְצֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּן דָּבָר שֶׁיַּסְכִּימוּ עָלָיו. אוֹ יִרְצֶה אֲמִירָה רַכָּה לְשׁוֹן רִצּוּי.