בְּמִדְבַּר ל״ב · כ״א

וְעָבַ֨ר לָכֶ֧ם כׇּל־חָל֛וּץ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה עַ֧ד הוֹרִישׁ֛וֹ אֶת־אֹיְבָ֖יו מִפָּנָֽיו׃

במילים פשוטות

משה ממשיך בתנאי: ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה׳ עד הורישו את אויביו מפניו. אבן עזרא מבאר ש״עד הורישו״ מכוון להשם, שיוריש את אויביו. אור החיים מבאר שבזה בא משה להתנות דבר שלא הוזכר בדברי השבטים - שיעברו כולם, כלומר כל הראוי לחלוץ צבא, ולא רק חלקם. משה מחדד שהתחייבות השבטים חייבת לכלול את כל הלוחמים שביניהם, ושעליהם להישאר במלחמה עד שיושלם כיבוש הארץ וה׳ יוריש את האויבים. בכך מוסיף משה תנאי מהותי: לא די בהשתתפות חלקית או זמנית, אלא נדרשת מסירות מלאה של כל הכוחות עד סוף המערכה. תנאי זה מבטיח שהשבטים לא ינטשו את אחיהם באמצע הכיבוש.
מבוסס על אבן עזרא, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיַעְבֵר לְכוֹן כָּל דִמְזָרֵז יָת יַרְדְנָא קֳדָם עַמָא דַיְיָ עַד דִיתָרַךְ יָת בַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי מִן קֳדָמוֹהִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

עד הורישו. השם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ. וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר ״אִם תֵּחָלְצוּ״, בָּא לְהַתְנוֹת דָּבָר שֶׁלֹּא הוּזְכְּרוּ בְּדִבְרֵיהֶם, וְהוּא שֶׁיַּעַבְרוּ כֻּלָּם, פֵּרוּשׁ, כָּל הָרָאוּי לַחֲלוּץ צָבָא. אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן קָשֶׁה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״אִם תֵּחָלְצוּ כֻּלְּכֶם״ אוֹ ״אִם תַּעַבְרוּ כֻּלְּכֶם חֲלוּצִים״.

אָכֵן כַּוָּנַת מֹשֶׁה בָּזֶה הוּא הַבְטָחָה וְהוֹדָעַת דִּיּוּק הַנִּשְׁמָע עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁאִם תַּעֲשׂוּ וְגוֹ׳ וְתֵחָלְצוּ וְגוֹ׳ מַבְטִיחַ כִּי לֹא יִפּוֹל מֵהֶם אֶחָד וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים, וְהוּא אָמְרוֹ וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ פֵּרוּשׁ, כֻּלָּם, וְלֹא יִפָּקֵד מֵהֶם אִישׁ, וּמִכְּלַל זֶה אַתָּה שׁוֹמֵעַ שֶׁאִם לֹא יַעֲשׂוּ הָאָמוּר הֵם מוּכָנִים לְהַשְׁחָתָה. וּכְפֵרוּשׁ זֶה מַאֲמַר וְעָבַר וְגוֹ׳ הוּא גְּזֵרָה לְפָסוּק שֶׁקָּדַם לֹא תְּנַאי בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהַתְּנַאי כְּבָר אָמַר ״אִם תַּעֲשׂוּן הַדָּבָר הַזֶּה״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא הַתְּנַאי שֶׁהִתְנוּ הֵם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה. וְאָמְרוֹ לִפְנֵי ה׳ לוֹמַר שֶׁבָּזֶה לֹא יִהְיֶה מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּינָם וּבֵין ה׳, כְּאָמְרוֹ (ישעיהו נט:ב) ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִין בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם״, שֶׁס״מ הָרָשָׁע וְחֵילוֹתָיו הֵם הַמַּבְדִּילִים וְהֵם הַמְּכַלִּים.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לִפְנֵי ה׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁהוּא הַמּוֹרִישׁ אוֹיְבָיו, כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״עַד הוֹרִישׁוֹ״, פֵּרוּשׁ, ה׳, לְאוֹיְבָיו מִפָּנָיו. וּכְפֵרוּשׁ זֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אִם תֵּחָלְצוּ וְתִהְיֶה כַּוָּנַתְכֶם לִפְנֵי ה׳ וְגוֹ׳, אָז אֵינְכֶם צְרִיכִין לְמִלְחָמָה אֶלָּא הַעֲבָרָה לְבַד לִפְנֵי ה׳ וְהוּא יוֹרִישׁ אוֹיְבָיו. וְהוּא אָמְרוֹ ״וְעָבַר לָכֶם וְגוֹ׳ לִפְנֵי ה׳״ הַיּוֹצֵא לְהִנָּקֵם, עַד הוֹרִישׁוֹ אוֹיְבָיו. הָא לָמַדְתָּ כִּי הוּא הַמּוֹרִישׁ לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְדִקְדֵּק לוֹמַר מִפָּנָיו, לְפִי שֶׁה׳ שׁוֹכֵן בָּעִיר אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ יְרוּשָׁלַיִם הַחֲבִיבָה, וְאֵינוֹ חָפֵץ לִרְאוֹת אוֹיְבָיו לְפָנָיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל