וַיִּתֵּ֤ן מֹשֶׁה֙ אֶת־הַגִּלְעָ֔ד לְמָכִ֖יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בָּֽהּ׃

משה נותן את הגלעד למכיר בן מנשה, וישב בה. אבן עזרא מבאר ש״למכיר בן מנשה״ פירושו לבני מכיר, כמו ״ויאמר יהודה לשמעון אחיו״. חזקוני מבאר שלפי שמכיר היה בכור בני מנשה נתן לו משה תחילה, ולפי שהיה זקן ולא יצא בצבא נתן לו עיר מבצר וישב שם בעוד שבניו הלכו עם ישראל וחזרו. הפסוק מתאר את מסירת הגלעד למכיר או לבניו כשכר על כיבושם. הזכרת ישיבתו בגלעד מלמדת על השלמת התיישבות משפחת מכיר באזור שכבשו. בכך משלים משה את חלוקת עבר הירדן: לצד בני גד וראובן שהתיישבו בחלקם, גם בני מכיר ממנשה קיבלו את הגלעד שכבשו בכוחם, כחלק מן ההסדר הכולל של נחלות עבר הירדן.