בְּמִדְבַּר ל״ב · ו׳

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה משיב לבני גד ולבני ראובן בתמיהה: ״האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?״ רש״י מבאר שלשון ״האחיכם״ היא לשון תמיהה. אור החיים מבאר שמשה השכיל להבין בדברי השבטים את כל מה שרצו לומר, וטען כנגד מה שנשמע מדבריהם. תוכן התמיהה חריף: האם ייתכן שאחיכם יסתכנו במלחמה על ארץ כנען בעודכם יושבים בשלווה בעבר הירדן? משה חושש שבקשתם מבטאת התנערות מן האחריות המשותפת ומן החובה להשתתף בכיבוש הארץ. תגובתו החריפה פותחת תוכחה ארוכה, שבה יזכיר את חטא המרגלים ואת הסכנה שבהרפיית ידי העם, כדי להניא את השבטים מלנהוג כאבותיהם.
מבוסס על רש״י, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

האחיכם. לְשׁוֹן תְּמִיהָה הוּא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאֲחֵיכוֹן יֵיתוּן לִקְרָבָא וְאַתּוּן תֵּתְבוּן הָכָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ הַאַחֵיכֶם יָבוֹאוּ וְגוֹ׳ וְלָמָּה תְנִיאוּן וְגוֹ׳. הֵן הָאָדוֹן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הִשְׂכִּיל בְּדִבְרֵי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן כָּל מַה שֶׁרָצוּ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וְטָעַן כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמְרוּ שֶׁמִּנִּכְסֵי גָּבוֹהַּ הֵם שׁוֹאֲלִים כִּי הָעֵדָה לֹא עָשׂוּ דָבָר, גַּם מַה שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לִטְעוֹן כְּנֶגֶד הֶעָתִיד שֶׁאֵין טוֹרַח בַּדָּבָר כִּי ה׳ הוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת לְבַדּוֹ, אָמַר לָהֶם ״הַאַחֵיכֶם יָבוֹאוּ לַמִּלְחָמָה״, פֵּרוּשׁ, אֱמֶת כִּי ה׳ הוּא הַנִּלְחָם לָהֶם, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים צְרִיכִין לְהִזְדַּמֵּן בַּמִּלְחָמָה, וְהוּא מַה שֶׁדִּיֵּק יָבוֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא אָמַר ״הַאַחֵיכֶם יִלָּחֲמוּ״ לוֹמַר שֶׁעַל הַבִּיאָה בִּלְבַד הוּא תָּמֵהַּ, וְיֵשׁ בָּזֶה סְתִירָה עַל טַעֲנַת מִלְחָמָה שֶׁעָבְרָה וְגַם טַעֲנַת מִלְחָמָה הַבָּאָה בָּאָרֶץ, שֶׁעַל כָּל פָּנִים כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם יְגִיעָה בַּדָּבָר, וְלָמָּה יְבַקְשׁוּ הֵם יְגִיעַ כַּפָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְגָמַר אוֹמֶר וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה, נִתְחַכֵּם לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהַבְטָחַת ה׳ הִיא מֻשֶּׂגֶת, שֶׁאֲמִירַת הַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירַת הַהֶדְיוֹט וְאֵין כָּאן יְגִיעָה, הֲלֹא תַּשְׂכִּיל בִּיאַת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה בְּעֵרֶךְ יְשִׁיבַתְכֶם פֹּה וְתִרְאוּ כִּי יֵשׁ הֶרְגֵּשׁ לִיגִיעַת בִּיאַת הַמִּלְחָמָה, וְאִם כֵּן לָמָּה תִּרְצוּ לִטּוֹל דָּבָר שֶׁהִיא יְגִיעָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵעִים עִמָּהֶם בְּבִיאַתְכֶם לְמִלְחֶמֶת הָאָרֶץ?

גַּם נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר תֵּשְׁבוּ פֹה בְּטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת, כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהֵם שׁוֹאֲלִים נְתָנָהּ ה׳ כְּשֶׁהָיוּ מְקֻבָּצִים יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁזְּכוּת כֻּלָּן עָמַד לְהַנְחִילָם הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, וּכְשֶׁהֵם נוֹטְלִים חֶלְקָם בָּאָרֶץ נִגְרַע מֵעֵרֶךְ זְכוּת הָרַבִּים לְפִי שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים פֹּה. וּבָזֶה סָתַר טַעֲנָתָם שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ בְּמַאֲמַר אֲשֶׁר הִכָּה ה׳, שֶׁזֶּה יַגִּיד עַל מִלְחֲמוֹת הָאָרֶץ שֶׁאֵין טֹרַח לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, כִּי לֹא כֵן הוּא שֶׁאֵין הַדָּבָר דּוֹמֶה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל