בְּמִדְבַּר ל״ג · ב׳

וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־מוֹצָאֵיהֶ֛ם לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְאֵ֥לֶּה מַסְעֵיהֶ֖ם לְמוֹצָאֵיהֶֽם׃

במילים פשוטות

משה כתב את מוצאיהם למסעיהם על פי ה׳, ואלה מסעיהם למוצאיהם. אבן עזרא מבאר ש״מוצאיהם״ פירושו כיצד יצאו ממקום למקום, וש״על פי ה׳״ נסמך אל ״למסעיהם״. חזקוני מבאר שהמסעות היו על פי ה׳ כדכתיב ״על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו״. הפסוק מדגיש שכל המסעות נכתבו בכתב מפורש בציווי ה׳, וששניהם - הן היציאה מכל מקום והן החנייה בו - נעשו על פי הדיבור האלוקי. כפילות הלשון ״מוצאיהם למסעיהם״ ו״מסעיהם למוצאיהם״ מלמדת על תיעוד מדויק של הדרך. בכך מובלטת ההשגחה המתמדת: לא היו הנדודים אקראיים, אלא כל תחנה ותחנה נקבעה ונרשמה על פי רצון ה׳.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּכְתַב משֶׁה יָת מַפְּקָנֵיהוֹן לְמַטְלָנֵיהוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְאִלֵין מַטְלָנֵיהוֹן לְמַפְּקָנֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

את מוצאיהם. איך יצאו ממקום למקום על כן אחריו למסעיהם:

על פי ה'. דבק עם למסעיהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' כדכתיב על פי ה׳‎ יחנו ועל פי ה׳‎ יסעו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה׳. וְאַחַר כָּךְ הָפַךְ הַסֵּדֶר וְאָמַר ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״עַל פִּי ה׳״, וְהִנְנִי מְפָרֵשׁ זֶה בְּשָׁלֹשׁ פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁבְּמִקְצָת מַסָּעוֹת הָלְכוּ לְפָנִים וּבְמִקְצָתָם נָזוֹרוּ אָחוֹר, כִּי מִתְּחִלָּה ״וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת״ (שמות יד ב), פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָלְכוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם, וְכֵן בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (ב א) כְּתִיב: ״וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְפִי שֶׁקִּלְקְלוּ הָפְכוּ לְצַד הַמִּדְבָּר, וְכֵן בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (דברים י ו) ״מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה״, שֶׁחָזְרוּ שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת לַאֲחוֹרֵיהֶם. נִמְצָא שֶׁרֹב הַמַּסָּעוֹת אֲשֶׁר הָלְכוּ בָּהֶם לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר וְהָיוּ עַל פִּי ה׳ נִקְרְאוּ ״מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם״, כִּי הָפְכוּ פְּנֵיהֶם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם, שֶׁנִּקְרָא מוֹצָאֵיהֶם וּפְנֵיהֶם, אֶל מַסְעֵיהֶם אֲשֶׁר הָיוּ לִפְנֵיהֶם. אֲבָל מַה שֶּׁנָּזוֹרוּ אָחוֹר בַּעֲבוּר שֶׁקִּלְקְלוּ בְּחֵטְא לֹא הָיָה עַל פִּי ה׳, וְנִקְרָא ״מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, שֶׁחָזְרוּ וְנָסְעוּ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם שֶׁנִּקְרָא מוֹצָאֵיהֶם, כִּי הָפְכוּ פְנֵיהֶם לְצַד מִצְרַיִם.

הַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי הוּא כְּשֶׁנְּדַקְדֵּק מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס״ וְלֹא הִזְכִּיר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר שֵׁנִית: ״וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״. וְעוֹד, כְּתִיב הָכָא: ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר (שם טז א): ״הוֹצִיאֲךָ ה׳ מִמִּצְרַיִם לַיְלָה״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָעֵרֶב רַב הָלְכוּ בַּלַּיְלָה דֶּרֶךְ בְּרִיחָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות יד ה): ״וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם״, ״בּוֹרֵחַ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בָּרַח״, שֶׁכְּבָר בָּרַח מִיָּד בְּצֵאתָם, וְזֶה לֹא יִצְדַּק עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הָלְכוּ בְּיָד רָמָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל הָעֵרֶב רַב הֻגַּד לוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״עָם״, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיּוֹם בְּיָד רָמָה. וּכְשֶׁאָמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן״, בָּעֵרֶב רַב הוּא מְדַבֵּר. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״, כִּי הָעֵרֶב רַב הָלְכוּ תְּחִלָּה כְּמִנְהַג הַבּוֹרְחִים וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם.

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה׳״, זוֹ נְסִיעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְסוֹדָם מֵאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן הָפְכוּ תָּמִיד פְּנֵיהֶם מִן ״מוֹצָאֵיהֶם״, הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם מִמִּצְרַיִם, וּמְגַמַּת פְּנֵיהֶם ״לְמַסְעֵיהֶם״, לָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתָם. אֲבָל הָעֵרֶב רַב שֶׁהָיוּ מְקוֹרָם מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָצְאוּ עַל פִּי ה׳, כִּי מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ הוֹצִיאָם, נֶאֱמַר בָּהֶם: ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, כִּי תָּמִיד הָיָה לָהֶם חֵפֶץ וְרָצוֹן לָשׁוּב לְמִצְרַיִם לִמְקוֹרָם, וּזְרוֹק חוּטְרָא לְאַוֵּירָא - אַעִיקָּרֵהּ קָאֵי (ב״ר נג טו), כָּךְ הָיָה תָּמִיד פְּנֵיהֶם לַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם.

פֵּרוּשׁ שְׁלִישִׁי הוּא שֶׁאִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ נוֹסְעִים בִּנְסִיעָה אַחַת לָאָרֶץ. אָמַר: ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם״, כִּי מִן יְצִיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה לָהֶם עוֹד יְצִיאָה מִמְּקוֹם חֲנִיָּה, כִּי רָצָה ה׳ לָשֵׂאת אוֹתָם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים לָאָרֶץ מִיָּד, וְעַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלוּ הֻצְרַךְ לִכְתֹּב ״וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם״, שֶׁנָּסְעוּ אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁסּוֹפָם לַחֲזוֹר וְלָצֵאת מִשָּׁם וְלִהְיוֹת מְטֻלְטָל מִמַּסָּע לְמַסָּע, וְזֶה הַדָּבָר לֹא הָיָה ״עַל פִּי ה׳״, כִּי לֹא חָפֵץ ה׳ בָּאֵלֶּה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה מוֹדִיעֵנוּ הַכָּתוּב בְּמַאֲמָר זֶה, אִם לוֹמַר שֶׁמֹּשֶׁה כְּתָבָם, הֲלֹא כָּל הַתּוֹרָה מֹשֶׁה כְּתָבָהּ וְהַמַּסָּעוֹת הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה מִכְּלַל הַתּוֹרָה. עוֹד הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מַסְעֵיהֶם״. עוֹד לָמָּה חָזַר לוֹמַר וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם וְגוֹ׳, וַהֲלֹא כְּבָר אָמַר ״אֵלֶּה מַסְעֵי״ וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה שִׁנָּה, בַּתְּחִלָּה הִקְדִּים לוֹמַר לְמוֹצָאֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְמַסְעֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּים תֵּבַת לְמַסְעֵיהֶם לְתֵבַת לְמוֹצָאֵיהֶם:

וְנִרְאֶה שֶׁהַכָּתוּב נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעֵנוּ סֵדֶר כְּתִיבַת הַמַּסָּעוֹת, שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ בְּיוֹם אֶחָד, אֶלָּא עַל זֶה הַסֵּדֶר: שֶׁהִתְחִיל מֹשֶׁה לִכְתֹּב בְּפִנְקָסוֹ בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ - יוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם כָּתַב פָּסוּק ״וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס״ וְגוֹ׳, שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד הַכְּתוּבִים לְפָנֵינוּ עַד תֵּיבַת ״שְׁפָטִים״, וּכְשֶׁחָנוּ בְּסֻכּוֹת כָּתַב פָּסוּק ״וַיִּסְעוּ וְגוֹ׳ וַיַּחֲנוּ בְּסֻכּוֹת״, וּכְשֶׁנָּסְעוּ מִסֻּכּוֹת כָּתַב ״וַיִּסְעוּ מִסֻּכּוֹת״, וּכְשֶׁחָנוּ בְּאֵיתָם כָּתַב ״וַיַּחֲנוּ בְּאֵיתָם״, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ הָיָה כּוֹתֵב כָּל מַסָּע בִּזְמַנּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְעַרְבוֹת מוֹאָב. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ה׳ אֵלָיו שֶׁיְּסַדְּרֵם בַּתּוֹרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים אֶצְלוֹ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם - פֵּרוּשׁ יוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֵם שְׁנֵי הַכְּתוּבִים מִ״וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס״ עַד תֵּיבַת ״שְׁפָטִים״. וְאָמְרוֹ לְמַסְעֵיהֶם - פֵּרוּשׁ לְסֵדֶר כָּל מַסְעֵיהֶם שֶׁנָּסְעוּ מִיּוֹם צֵאתָם מִמִּצְרַיִם עַד סוֹף הַמַּסָּעוֹת. וְאָמְרוֹ עַל פִּי ה׳ - לוֹמַר שֶׁמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן עַצְמוֹ הָיָה עַל פִּי ה׳, הוּא אָמַר אֵלָיו שֶׁיִּהְיֶה כּוֹתֵב וְהוֹלֵךְ. וְאָמְרוֹ וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ אֵלֶּה הֵם הַמַּסָּעוֹת הָאֲמוּרִים שֶׁכָּתַב מֹשֶׁה לְמוֹצָאֵיהֶם כָּל אֶחָד בִּזְמַנּוֹ וּבִמְקוֹמוֹ, וְזֶה הַעְתָּקָה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל