בְּמִדְבַּר ל״ג · מ״א

וַיִּסְע֖וּ מֵהֹ֣ר הָהָ֑ר וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּצַלְמֹנָֽה׃

במילים פשוטות

בני ישראל נסעו מהר ההר ויחנו בצלמונה. הרמב״ן מבאר שהיו אלה המקומות צלמונה ופונון בדרך ים סוף סביב ארץ אדום, ושם ״ותקצר נפש העם בדרך״ ודיברו באלוהים ובמשה, ושלח בהם ה׳ את הנחשים השרפים. הפסוק פותח את שלב המסע שלאחר מות אהרן, בדרך המקיפה את אדום. בהקשר הרשימה, צלמונה נקשרת אל סיפור תלונת העם ומעשה נחש הנחושת שבפרשת חוקת. עצם קישור התחנה לאירוע הנחשים מלמד שהרשימה משמרת את זכר המאורעות המכוננים לצד סדר החניות. משם ימשיכו ישראל אל פונון ואל התחנות ההולכות ומתקרבות אל ערבות מואב, בשלב האחרון של המסע הארוך לפני הכניסה הצפויה אל הארץ.
מבוסס על רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְטָלוּ מֵהוֹר טוּרָא וּשְׁרוֹ בְּצַלְמוֹנָה

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה - הָיוּ אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת צַלְמוֹנָה וּפוּנוֹן בְּדֶרֶךְ יַם סוּף סְבִיב אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה דִּבְּרוּ בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁלַח בָּהֶם הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ וּבַחֲנוֹתָם בַּמַּחֲנֶה. וְעָשָׂה מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וְהָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ עַל הַנֵּס בְּכָל הַדֶּרֶךְ וּבַחֲנוֹתָם בְּצַלְמוֹנָה וּבְפוּנוֹן, וְלֹא סָרָה מֵהֶם עַד שֶׁחָנוּ בְּאוֹבוֹת. וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בַּמְּאוֹרָע הַהוּא שֵׁם מָקוֹם, וְאָמַר שָׁם: ״וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת״ (במדבר כ״א:י׳), וְלֹא אָמַר "וַיִּסְעוּ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בְּכָל הַמַּסָּעוֹת, כִּי בְּכָל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה הָיָה הָעִנְיָן מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵהֹר הָהָר עַד שֶׁחָנוּ בְּאוֹבוֹת. וְנָסְעוּ מֵאוֹבוֹת וְחָנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, וּמִשָּׁם נָסְעוּ וַיַּחֲנוּ בְּדִיבוֹן גָּד וּבְעַלְמוֹן דִּבְלָתַיְמָה וְהָרֵי הָעֲבָרִים, וְהֵם מְקוֹמוֹת בְּנַחַל זֶרֶד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל