וַיִּסְע֖וּ מֵאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּעִיֵּ֥י הָעֲבָרִ֖ים בִּגְב֥וּל מוֹאָֽב׃

בני ישראל נסעו מאובות ויחנו בעיי העברים בגבול מואב. רש״י מבאר ש״עיי העברים״ הוא לשון חורבות וגלים, כמו ״לעי השדה״ ו״שמו את ירושלים לעיים״. הפסוק ממשיך את רשימת התחנות של שלב הסיום, בהגיע ישראל אל גבול מואב. עצם ציון ״בגבול מואב״ מלמד על ההתקרבות אל האזור שבו יחנו ישראל בסוף מסעם. פירוש השם ״עיי״ כחורבות מלמד על אופי המקום. בהקשר הרשימה, עיי העברים היא אחת התחנות האחרונות לפני ההגעה לערבות מואב. בכך ממשיכה הרשימה לתעד את הדרך הסופית, ההולכת ומתקרבת אל היעד. משם ימשיכו ישראל אל דיבון גד ואל שאר התחנות שבגבול מואב, בדרך אל מקום החנייה האחרון ממול יריחו.