וַיִּסְע֖וּ מֵהָרֵ֣י הָעֲבָרִ֑ים וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֔ב עַ֖ל יַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃

בני ישראל נסעו מהרי העברים ויחנו בערבות מואב על ירדן יריחו. חזקוני מבאר שזה נאמר בפרשת חוקת ״וממתנה נחליאל״. הפסוק מגיע אל היעד הסופי של המסע: ערבות מואב, על שפת הירדן ממול יריחו. זהו מקום החנייה האחרון, שבו ישבו ישראל עד הכניסה לארץ, ושבו נמסרו מצוות רבות ונאמר ספר דברים. בהקשר הרשימה, זו תחנת הסיום שאליה חתרו כל המסעות מיציאת מצרים. עצם ההגעה לערבות מואב מסמנת את סוף שנות הנדודים ואת עמידת ישראל על סף הארץ המובטחת. בכך משלימה הרשימה את מסלולה: מרעמסס שבמצרים ועד ערבות מואב, ממול יריחו, מקום שממנו יעברו ישראל בקרוב את הירדן אל ארץ כנען.