וַיְדַבֵּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃

ה׳ דיבר אל משה בערבות מואב על ירדן יריחו לאמר. אונקלוס מתרגם שה׳ דיבר עם משה בערבות מואב על ירדן יריחו לומר. הפסוק פותח פרשה חדשה: לאחר סיום רשימת המסעות, מתחיל ה׳ למסור למשה, בערבות מואב, את הציוויים הנוגעים לכניסה לארץ ולירושתה. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: פסוק פתיחה לדיבור האלוקי. ציון המקום - ערבות מואב על ירדן יריחו - מדגיש שהדברים נאמרים ממש על סף הכניסה לארץ. בפסוקים הבאים יצווה ה׳ את ישראל להוריש את יושבי הארץ, לאבד את עבודתם הזרה, לחלק את הארץ בגורל, ולהיזהר מן הסכנה שבהשארת יושבי הארץ. בכך עוברת הפרשה מן העבר - תיעוד המסעות - אל העתיד - הציווי על ירושת הארץ.