וַיִּסְעוּ֙ מִמָּרָ֔ה וַיָּבֹ֖אוּ אֵילִ֑מָה וּ֠בְאֵילִ֠ם שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה עֵינֹ֥ת מַ֛יִם וְשִׁבְעִ֥ים תְּמָרִ֖ים וַיַּחֲנוּ־שָֽׁם׃

בני ישראל נסעו ממרה ובאו אילימה, ובאילם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, ויחנו שם. חזקוני מציין שמרה ואילים מפורשים בפרשת בשלח. הפסוק מזכיר את אילם כתחנה מבורכת: מקום ובו שנים עשר מעיינות מים ושבעים עצי תמר, שבו יכלו ישראל לחנות ולנוח. עצם פירוט המים והתמרים - דבר חריג ברשימת המסעות היבשה - מלמד על הרווחה שמצאו ישראל במקום זה לאחר מרה, שבה היו המים מרים. מספר המעיינות והתמרים נדרש במדרשים כרמז לשבטים ולזקנים. בהקשר הרשימה, אילם היא אחת התחנות הנוחות בדרך, שבה זכו ישראל למנוחה ולמים מתוקים בשפע לאחר תלאות תחילת המסע במדבר.