שְׁנֵ֥י הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֑ה לָקְח֣וּ נַחֲלָתָ֗ם מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ קֵ֥דְמָה מִזְרָֽחָה׃ {פ}

קדמה מזרחה. אֶל פְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בַּמִּזְרָח, שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית קְרוּיָה פָנִים וּמַעֲרָבִית קְרוּיָה אָחוֹר, לְפִיכָךְ דָּרוֹם לַיָּמִין וְצָפוֹן לַשְּׂמֹאל:

תְּרֵין שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא קַבִּילוּ אַחֲסַנְתְּהוֹן מֵ עִבְרָא לְיַרְדְנָא דִירֵחוֹ קִדוּמָא מַדִינְחָא

שני המטות. פעם שנית לבאר מקום נחלתם:

שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וְגוֹ׳ לָקְחוּ וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר שֶׁנַּחֲלָתָם הָיְתָה יַחַד מִמֹּשֶׁה מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ׳, וְלֹא חִלֵּק מֹשֶׁה חֵלֶק לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.