בְּמִדְבַּר ל״ה · ט״ז

וְאִם־בִּכְלִ֨י בַרְזֶ֧ל ׀ הִכָּ֛הוּ וַיָּמֹ֖ת רֹצֵ֣חַֽ ה֑וּא מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָרֹצֵֽחַ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

כאן פותח הכתוב בדיני הרוצח במזיד: אם הכה בכלי ברזל ומת הנרצח, רוצח הוא ומות יומת. רש״י מבאר שאין הכתוב מדבר בהורג בשוגג אלא בהורג במזיד, ובא ללמד שההורג בכל דבר צריך שיהיה בו שיעור כדי להמית, שנאמר בשאר הכלים ״אשר ימות בו״. חזקוני מוסיף שדווקא בברזל לא נתנה התורה שיעור, לפי שהברזל ממית אפילו בכלי קטן, כמחט, ולכן לא הוצרך לכתוב בו ״אשר ימות בו״. כך מבחין הכתוב בין הכאה במזיד לבין הריגה בשוגג.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם בכלי ברזל הכהו. אֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַסָּמוּךְ לוֹ, אֶלָּא בְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד, וּבָא לְלַמֵּד שֶׁהַהוֹרֵג בְּכָל דָּבָר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", דִּמְתַּרְגְּמִינַן "דְּהִיא כְמִסַּת דִּימוּת בֵּיהּ", חוּץ מִן הַבַּרְזֶל, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מַחַט, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר לִכְתֹּב בּוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וְאִם תֹּאמַר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה אוֹ בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וְגוֹ', לִמֵּד עַל הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁבְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם בְּמָאן דְפַרְזְלָא מְחָהִי וְקַטְלֵהּ קָטוֹלָא הוּא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל קָטוֹלָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואם בכלי ברזל הכהו למה נאמר אם משהכהו באבן או בעץ חייב בברזל לא כ״‎ש אלא לכך נאמר ואם בכלי ברזל הכהו להמיתו אפי׳‎ מחט ללמדך שאין עונשים מן הדין. כאן פירש״‎י שהברזל ממית בכל שהוא ואפי׳‎ מחט לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב אשר ימות בו וה״‎מ דברזיה מברז ששפכו בו דכעין זה ראוי להמיתו אפילו מחט אבל אם הכהו בו צריך שעור. הכי מיתניא והכי פירש״‎י בפרק אלו הן הנשרפים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל