וְאִם־יָצֹ֥א יֵצֵ֖א הָרֹצֵ֑חַ אֶת־גְּבוּל֙ עִ֣יר מִקְלָט֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃

הכתוב קובע מקרה שבו הרוצח יוצא אל מחוץ לגבול עיר מקלטו אשר נס שמה. אבן עזרא מבאר ש״את גבול״ פירושו מן גבול, כלשון ״כצאתי את העיר״. חזקוני אף הוא מבאר ש״את גבול עיר מקלטו״ פירושו מן גבול עיר מקלטו. כך מגדיר הכתוב את הסייג המרכזי של דין הגלות: ההורג בשוגג מוגן רק כל עוד הוא נמצא בתחומי עיר המקלט, ובפסוק הבא יתבאר מה דינו אם יצא מגבול העיר.