וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח דיבור חדש של ה׳ אל משה, ובו יפורטו דיני ערי המקלט. זהו לשון פתיחה קבוע המקדים ציווי חדש, שבו מוסר הכתוב כי הדיבור בא מאת ה׳ אל משה. אונקלוס מתרגם כדרכו שהיה זה מאמר של ה׳ אל משה. בהמשך יבאר הכתוב את הדינים המפורטים של ערי המקלט, מי נקלט בהן, כיצד נעשה המשפט, ומהם ההבדלים בין רוצח בשוגג לרוצח במזיד.