מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

הכתוב מגדיר את גיל הנמנים בבני מררי: מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לצבא לעבודה באוהל מועד. לפי פשט הכתוב זו חזרה על הגדרת הגיל שנקבעה בציווי, המבהירה כי המניין בפועל של בני מררי נעשה לפי אותו קריטריון: הזכרים בטווח הגילים שלושים עד חמישים, הראויים לנשיאת קרשי המשכן ועמודיו. הזכרת ״צבא״ מדמה שוב את עבודת המשכן לעבודת צבא. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר להגדרת הגיל, והוא חלק מרצף תיאור ביצוע המניין. הפסוק מקדים את מסירת המספר הכולל של בני מררי הראויים לעבודה, ומדגיש שהמניין נעשה בדיוק לפי הציווי, באותו טווח גילים אחיד החל על כל שלוש משפחות הלוי.