מִזָּכָ֤ר עַד־נְקֵבָה֙ תְּשַׁלֵּ֔חוּ אֶל־מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה תְּשַׁלְּח֑וּם וְלֹ֤א יְטַמְּאוּ֙ אֶת־מַ֣חֲנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֥ן בְּתוֹכָֽם׃

מִדְכַר עַד נוּקְבָא תְּשַׁלְחוּן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא תְּשַׁלְחֻנוּן וְלָא יְסַאֲבוּן יָת מַשְׁרִיתְהוֹן דִי שְׁכִינְתִּי שַׁרְיָא בֵינֵיהוֹן

נקבה. זבה או נדה או מצורעת או טמאת מת:

מזכר עד נקבה תשלחו מאיש עד אשה לא נאמר לומר לך שלענין טומאה שוים גדולים וקטנים.

ולא יטמאו את מחניהם מאחר ששכינה ביניהם והם חונים סביב למשכן צריכים לטהר מחניהם מן הטומאה ולנקות עצמן מגזל ומספק זמה כגון סוטה ולשמור נזירות בטהרה.

אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן. פֵּרוּשׁ, דַּוְקָא כָּל עוֹד שֶׁהוּא שׁוֹכֵן, אֲבָל הוּגְלְלוּ הַפָּרוֹכוֹת מוּתָּרִים מְצוֹרָעִים לִכָּנֵס לַמַּחֲנוֹת (מנחות צה:).