וְהִתְוַדּ֗וּ אֶֽת־חַטָּאתָם֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ֒ וְהֵשִׁ֤יב אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁת֖וֹ יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו וְנָתַ֕ן לַאֲשֶׁ֖ר אָשַׁ֥ם לֽוֹ׃

את אשמו בראשו. הוּא הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבָּע עָלָיו (ב"ק ק"י):

לאשר אשם לו. לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ (כתובות י"ט):

וִיוַדוּן יָת חוֹבֵיהוֹן דִי עֲבָדוּ וְיָתֵב יָת חוֹבְתֵהּ בְּרֵישֵׁהּ וְחֻמְשֵׁהּ יוֹסֵף עֲלוֹהִי וְיִתֵּן לִדְחָב לֵהּ

והתודו. איזה מהם שיהיה איש או אשה:

בראשו. כאשר הוא. לא פחות ממנו:

וחמישתו יוסף עליו. אם הוא מתודה מעצמו ואם יש עדים עליו יוסף שני חמישיות ומעתיקי הדת אמרו חומש החומש ודעתם רחבה מדעתנו:

והשיב את אשמו - הקרן.

וחמישתו יוסף עליו אם הוא מודה מעצמו אינו מוסיף אלא חומש אחד ואם יש עדים יוסיף שני חומשים ואמרו חכמים חומש החומש כמו שפירשתי בפרשת ויקרא.

ונתן לאשר אשם לו ללמדך על שהיה חייב לחברו מנה בא לב״‎ד ולא הספיק לשלם לו עד שבא בעל חוב של תובע שמוציאין מיד הנתבע ונותנים לב״‎ח של תובע שנאמר ונתן לאשר אשם לו מכל מקום.

וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ. שִׁנָּה לְדַבֵּר לְשׁוֹן יָחִיד, הֲגַם שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר לְשׁוֹן רַבִּים ״וְהִתְוַדּוּ״, לְצַד שֶׁהַוִּדּוּי שָׁוִים הֵם בּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָשָׁם אֵינוֹ בְּהַשְׁוָאָה, לְצַד שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד כָּאָמוּר בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (ויקרא ה:ז-יג), וְגָמַר הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּשִׁעוּר זֶה לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת לִכְתֹּב בְּעִנְיָן אַחֵר.