בְּמִדְבַּר ה׳ · ט׳

וְכׇל־תְּרוּמָ֞ה לְכׇל־קׇדְשֵׁ֧י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃

במילים פשוטות

כל תרומה שבני ישראל מקדישים ומביאים אל הכהן שייכת לו. רש״י מביא בשם רבי ישמעאל שאין דרך להביא תרומה לכהן, שהרי הכהן מחזר אחריה, ולכן דורש שהכתוב מדבר בביכורים שמביאים לבית ה׳. הרמב״ן מבאר שהכתוב אומר שהתרומה שיקדישו בני ישראל תהיה לכהן, וכיוון שאין לה שיעור קבוע נמסרה לבחירת הבעלים. הפרשה עוסקת במתנות הכהונה ובכך שהן ניתנות מרצון המקדיש ולא בכפייה.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכל תרומה וגו'. אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל וְכִי תְרוּמָה מַקְרִיבִין לַכֹּהֵן? וַהֲלֹא הוּא הַמְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ לְבֵית הַגְּרָנוֹת, וּמַה תַּ"ל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן? אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שמות כ"ג), "תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ", וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה בָהֶם, תַּ"ל "לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה", בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֵן (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכָל אַפְרָשׁוּתָא לְכָל קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִי יְקָרְבוּן לְכַהֲנָא דִלֵהּ יְהֵא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹאמַר כִּי תְרוּמָה אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹתָהּ, כְּלוֹמַר שֶׁיְּרִימוּהָ וְיַקְדִּישׁוּהָ, תִּהְיֶה לַכֹּהֵן. כִּי בַּעֲבוּר שֶׁאֵין לַתְּרוּמָה שִׁעוּר, אָמַר הַכָּתוּב כִּי כָּל אֲשֶׁר יַפְרִישׁוּ מִמֶּנָּה תִּהְיֶה לַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ אוֹתָהּ הַבְּעָלִים לָתֵת אֵלָיו, לֹא שֶׁיִּטְּלֶנָּה הַכֹּהֵן בִּזְרוֹעַ. וְזֶהוּ פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (נשא ל): רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת כָּל גָּרְנוֹ תְּרוּמָה רַשַּׁאי, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת. וְעוֹד שָׁנוּ שָׁם בְּסִפְרֵי: ״אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן״, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וְכִי תְרוּמָה מַקְרִיבִין לַכֹּהֵן? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה״? לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שמות כג יט) ״רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ״ וְגוֹ', אֲבָל לֹא שָׁמַעְנוּ מַה יֵעָשֶׂה בָּהֶם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה״ - בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ נְתוּנִין לַכֹּהֵן. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ה׳:ט׳): וְכִי תְּרוּמָה מַקְרִיבִין לַכֹּהֵן? וַהֲלֹא הוּא עַצְמוֹ מְחַזֵּר עָלֶיהָ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת. וְאֵינוֹ מְחֻוָּר. אֲבָל פֵּרוּשָׁהּ עַל דַּעַת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לֹא יָבֹא לְשׁוֹן הַקְרָבָה בַּתּוֹרָה אֶלָּא בַּקְְּרֵבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ דָּרַשׁ "אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ" בַּבִּכּוּרִים שֶׁהֵם טְעוּנִין תְּנוּפָה וְהַגָּשָׁה. יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי כָל הַבִּכּוּרִים אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ הַבְּעָלִים לַשֵּׁם לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב לוֹ יִהְיֶה. וּמַה שֶׁאָמַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ" וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵעָשֶׂה בָּהֶן, לוֹמַר שֶׁעֲדַיִן לֹא לָמַדְנוּ בַּבִּכּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה כְּלָל, וּבְכָאן הוּא שֶׁלִּמֵּד עֲלֵיהֶן תְּחִלָּה שֶׁיִּהְיוּ נְתוּנִין לַכֹּהֵן. אֲבָל אַחֲרֵי כֵן חָזַר וּשְׁנָאָהּ בְּפָרָשַׁת כְּהֻנָּה (במדבר י״ח:י״ג) ״בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם לְךָ יִהְיֶה״, שֶׁשָּׁם חָזַר וְשָׁנָה גַּם כֵּן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּכְלֹל כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה יַחַד וְיִכְרֹת בְּכֻלָּן בְּרִית מֶלַח (שם פסוק יט), וְעוֹד לִדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ שָׁם בַּפָּרָשָׁה ״כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכְלֶנּוּ״ (שם פסוק יג). וְלָמַדְנוּ עוֹד מִכָּאן שֶׁיְּהוּ הַבִּכּוּרִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁיַּקְרִיבוּם וְאֵינָם לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה כַּתְּרוּמָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וכל תרומה - תרומת ראשית, שישראל מפריש ותרומת מעשר שהלוים מפרישים, המפורשין בפרשת שלח לך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְכָל תְּרוּמָה וְגוֹ׳ לוֹ יִהְיֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל הַכָּתוּב עִנְיָן אֶחָד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וְכָל תְּרוּמָה וְגוֹ׳ לוֹ יִהְיֶה, וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו וְגוֹ׳, אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לוֹ יִהְיֶה, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי פֵּרְשׁוּ ״לוֹ יִהְיֶה״ בָּא לָתֵת הַבִּכּוּרִים שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית כַּתְּרוּמָה הַמּוּבָאִים בֵּית ה׳ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ לַכֹּהֵן נְתוּנִים. ״לוֹ יִהְיוּ״ שֶׁאָמַר בְּפָסוּק שֵׁנִי לוֹמַר שֶׁאִם הַכֹּהֵן הִקְרִיב קֳדָשָׁיו אֲפִלּוּ בְּמִשְׁמָרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ הֲרֵי הֵם שֶׁלּוֹ, וְאָמְרוֹ ״וַאֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה״ אִם נָתַן לוֹ פִּדְיוֹן בְּכוֹר בְּנוֹ וּמֵת אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה וְלֹא יַחְזִירֵם, וְהַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲבָל צְרִיכִין אָנוּ לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד, שֶׁהֵם מְלַמְּדִים כְּלָלוּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת אֲשֶׁר חָלַק ה׳ לַכֹּהֲנִים, וּכְתָבָם רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת בִּכּוּרִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שֶׁנָּתַן לַכֹּהֲנִים נֶחְלָקִים לַחֲמִשָּׁה חֲלָקִים, שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה. הָא׳ הֵם קָדָשִׁים שֶׁזּוֹכִים מִן הַמִּקְדָּשׁ וְאֵלּוּ הֵם: בְּשַׂר חַטָּאת, בְּשַׂר אָשָׁם, שַׁלְמֵי צִבּוּר, מוֹתַר הָעוֹמֶר, שְׁיָרֵי מְנָחוֹת, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁמֶן מְצוֹרָע, עוֹרוֹת קָדָשִׁים, חָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים, הַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה, הַמּוּרָם מֵאֵיל נָזִיר, בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְהַבִּכּוּרִים. הֲרֵי אֵלּוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מַתָּנוֹת שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין הַבְּעָלִים לַהֲבִיאָם וְלִתְּנָם לַכֹּהֵן וְכֻלָּן קֹדֶשׁ. חֲלוּקָה ב׳ הֵם הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְהַחַלָּה. וְהַג׳ הֵם הַמַּתָּנוֹת, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, שְׂדֵה אֲחֻזָּה, פִּדְיוֹן הַבֵּן, פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, גֶּזֶל הַגֵּר, וְהַחֲרָמִים, שֶׁהֵם חוּלִּין וְעַל הַכֹּהֵן לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם, עַד כָּאן.

וְאֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי הַכְּתוּבִים: כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהֵם אַרְבַּע עֶשְׂרֵה מַתָּנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת, שֶׁהֵם קֹדֶשׁ וּצְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לַהֲבִיאָם וְלִתְּנָם לַכֹּהֵן, אָמַר וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל - הֲרֵי הִזְכִּיר עֲלֵיהֶם שֵׁם קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ - הֲרֵי הִזְכִּיר הֲבָאָתָם שֶׁהֵם יַקְרִיבוּ אוֹתָם לַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ. וּכְנֶגֶד חֲלוּקָה שְׁנִיָּה שֶׁהֵם תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, אָמַר וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, הִזְכִּיר לְשׁוֹן הֶקְדֵּשׁ לוֹמַר כִּי מְדַבֵּר בַּמַּתָּנוֹת הַמְּקוּדָּשִׁים, וְלֹא הִזְכִּיר בָּהֶם הַקְרָבָה כִּי הַכֹּהֵן יְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם. וּכְנֶגֶד שֶׁבַע מַתָּנוֹת אָמַר אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן - לֹא הִזְכִּיר שֵׁם קְדוּשָּׁה לְצַד שֶׁהֵם חוּלִּין גְּמוּרִים, וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲשֶׁר יִתֵּן שֶׁאֵין לַכֹּהֵן זְכוּת בָּהֶם אֶלָּא מִשְּׁעַת נְתִינָה כְּדִין הַמַּתָּנוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיַד הַמְּקַבֵּל. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּהִלְכוֹת מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה (פרי תואר סימן ס״א). וְאָמַר לוֹ יִהְיֶה שֶׁאֵין הַכֹּהֵן יָכוֹל לְמָאֵן שֶׁלֹּא לִקְּחָם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם (יורה דעה ש״ו, ד). וּמֵעַתָּה יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בְּמַה שֶׁחִלְּקָם הַכָּתוּב לְשָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת, לוֹמַר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשָּׁלֹשׁ חֲלוּקּוֹת ״לוֹ יִהְיֶה״, שֶׁצָּרִיךְ לָקַחַת כָּל הַבָּא לוֹ מֵהֶם, וְלֹא הָיָה נִשְׁמָע אִם הָיָה אוֹמֵר עַל חֲלוּקָּה אַחַת מֵהֶם לְבַד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל