וְאֶת־הָאַ֜יִל יַעֲשֶׂ֨ה זֶ֤בַח שְׁלָמִים֙ לַֽיהֹוָ֔ה עַ֖ל סַ֣ל הַמַּצּ֑וֹת וְעָשָׂה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־מִנְחָת֖וֹ וְאֶת־נִסְכּֽוֹ׃

את האיל עושה הכהן זבח שלמים לה׳ על סל המצות, ועושה את מנחתו ואת נסכו. רש״י מבאר ש״זבח שלמים על סל המצות״ פירושו שישחט את השלמים על מנת לקדש את הלחם, וש״מנחתו ונסכו״ הם של האיל. השלמים הם השיא של קרבנות הנזיר, ובהם משתתף הלחם. שחיטת האיל מקדשת את המצות שבסל, וקרבן זה מבטא את השמחה על השלמת הנדר, כמנהג השלמים הנאכלים בשמחה על ידי הבעלים.