וְכִֽי־יָמ֨וּת מֵ֤ת עָלָיו֙ בְּפֶ֣תַע פִּתְאֹ֔ם וְטִמֵּ֖א רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְגִלַּ֤ח רֹאשׁוֹ֙ בְּי֣וֹם טׇהֳרָת֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יְגַלְּחֶֽנּוּ׃

בפתע. זֶה אֹנֶס:

פתאום. זֶה שׁוֹגֵג, וְיֵ"א פֶּתַע פִּתְאֹם דָּבָר אֶחָד הוּא - מִקְרֶה שֶׁל פִּתְאוֹם:

וכי ימות מת עליו. בָּאֹהֶל שֶׁהוּא בוֹ:

ביום טהרתו. בְּיוֹם הַזָּאָתוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַמְרֵי, תַּ"ל "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", אִי שְׁבִיעִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הִזָּה, תַּ"ל "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ספרי):

וַאֲרֵי יְמוּת מֵתָא עֲלוֹהִי בִּתְכֵּף שָׁלוּ וִיסָאֵב רֵישׁ נִזְרֵהּ וִיגַלַח רֵישֵׁהּ בְּיוֹמָא דִדְכוּתֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יְגַלְחִנֵהּ

בפתע פתאום. שניהם קרובים בטעם וכן אדמת עפר:

וטמא. המת יטמאנו:

ביום טהרתו. במי נדה כי הוא טמא מת:

וכי ימות מת עליו אצלו.

בפתע פתאם כפל מלה הוא כמו גדל פרע.

וטמא ראש נזרו. חשבון ימי נזירותו שהיו צריכין להיות כולן בטהרה.

וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ. אָמַר תּוֹסֶפֶת וָא״ו, גַּם אָמַר תֵּיבַת רֹאשׁ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא טוּמְאַת שׁוֹגֵג, אַף עַל פִּי כֵן לֹא מִלְּבַד שֶׁנִּטְמָא גּוּפוֹ אֶלָּא אֲפִלּוּ קְדוּשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ, דִּכְתִיב ״נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ״.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי לֹא סָתַר הַנְּזִירוּת מֵאָז וָהָלְאָה לְבַד, אֶלָּא וְטִמֵּא גַּם כֵּן רֹאשׁ נִזְרוֹ, פֵּרוּשׁ, תְּחִלַּת הַנְּזִירוּת, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְהִזִּיר לַה׳ וְגוֹ׳ וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ. וּמַה שֶׁחָזַר לוֹמַר אַחַר כָּךְ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ, וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁקָּדַם בְּמַאֲמָר ״וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לְבַעַל דִּין לוֹמַר שֶׁלֹּא טָמֵא אֶלָּא יוֹם אֶחָד שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַנְּזִירוּת, וּמַאֲמַר וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים גִּלָּה כִּי לֹא יוֹם אֶחָד לְבַד מִתְּחִלַּת הַנְּזִירוּת יִטְמָא אֶלָּא שְׁנֵי הָרִאשׁוֹנִים וְלֹא כָּל הַיָּמִים, וּגְזֵרַת הַכָּתוּב הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״ בְּדֶרֶךְ כְּלָל.