בְּמִדְבַּר ז׳ · י׳

וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

במילים פשוטות

הנשיאים הקריבו את קרבנות חנוכת המזבח ביום שנמשח, והביאו את קרבנם לפני המזבח. רש״י מבאר שלאחר שהתנדבו את העגלות והבקר לשאת את המשכן, נשא לבם אותם להתנדב עוד קרבנות לחנוכת המזבח, ושמשה לא קיבל מידם עד שנאמר לו מפי ה'. אור החיים מוסיף שבתחילה רצו כל הנשיאים כאחד להקריב ביום הראשון, שרצו שהמזבח יתחנך מכולם יחד, אך ה' אמר ״נשיא אחד ליום״, שכל אחד יקריב ביומו. נמצא שהתלהבות הנשיאים היתה גדולה, אך סדר ההקרבה נקבע מפי ה' - נשיא אחד בכל יום, כדי לחלוק כבוד לכל אחד ואחד ולהאריך את ימי השמחה.
מבוסס על רש״י, אור החיים, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח. לְאַחַר שֶׁהִתְנַדְּבוּ הָעֲגָלוֹת וְהַבָּקָר לָשֵׂאת הַמִּשְׁכָּן, נְשָׂאָם לִבָּם לְהִתְנַדֵּב קָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לְחַנְּכוֹ:

ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח. כִּי לֹא קִבֵּל מֹשֶׁה מִיָּדָם עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְקָרִיבוּ רַבְרְבַיָא יָת חֲנֻכַּת מַדְבְּחָא בְּיוֹמָא דְרַבִּיוּ יָתֵהּ וְקָרִיבוּ רַבְרְבַיָא יָת קֻרְבַּנְהוֹן לְּקֳדָם מַדְבְּחָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. נִרְאֶה כִּי כֻּלָּם כְּאֶחָד רָצוּ לְהַקְרִיב בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁרָצוּ שֶׁיִּתְחַנֵּךְ מִכֻּלָּם יַחַד, וַה׳ אָמַר נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם וְגוֹ׳, וְאָמַר כִּי בְּכָל הַשְּׁנֵים עָשָׂר יָמִים יֵחָשֵׁב חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְלָזֶה אַחַר אָמְרוֹ נָשִׂיא אֶחָד וְגוֹ׳ אָמַר פַּעַם אַחֶרֶת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְכָאן לֹא אָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה ״קַח מֵאִתָּם״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה, מַשְׁמַע שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ רְשׁוּת לָזֶה, כִּי וַדַּאי שֶׁיִּקַּח קָרְבָּנוֹת וְכָל הַמּוּבָא בֵּית ה׳ זָהָב וָכֶסֶף, אֶלָּא לְצַד שֶׁבָּאוּ יַחַד אָמַר ה׳ אֵלָיו כִּי יְסַדְּרֵם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם. אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי לְרַזַ״ל בְּסִפְרֵי שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַגִּיד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּתְנַדְּבוּ הַנְּשִׂיאִים לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כָּךְ נִתְנַדְּבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא קִבֵּל מֹשֶׁה מֵהֶן עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. רַזַ״ל דִּיְּקוּ יִתּוּר אָמְרוֹ יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְדָרְשׁוּ שֶׁבָּא לְרִשָּׁיוֹן, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא קִבֵּל מֵהֶם. וְיֵשׁ לָנוּ לַחְקֹר זֹאת, לָמָּה יְמָאֵן מֹשֶׁה מִקַּחַת מִיָּדָם נִדְבַת ה׳. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא רָצָה לְקַבֵּל מֵהֶם עַד שֶׁיֵּדַע אִם ה׳ חָפֵץ שֶׁהֵם יְחַנְּכוּ הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מֹשֶׁה אוֹ אַהֲרֹן, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא רָאָה עִמָּהֶם שֵׁבֶט לֵוִי, וְעַיֵּן בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ מַה שֶׁכָּתַבְנוּ שָׁם, וְהוּא הַדִּין שֶׁהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּכָל אֶחָד שֶׁיָּבֹא לַחְנֹךְ הַמִּזְבֵּחַ בְּקָרְבָּנוֹ, אֲבָל זוּלַת זֶה בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה מְקַבֵּל.

וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים וְגוֹ׳. אָמַר פַּעַם שְׁנִיָּה וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, לוֹמַר שֶׁהֵם עַצְמָם טָרְחוּ בַּהֲבָאַת הַנְּדָבָה עַד הַמִּשְׁכָּן, הֲגַם שֶׁהֵם נְשִׂיאִים לֹא חָשׁוּ לִכְבוֹדָם. עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ הַקָּרְבָּן וּנְתָנוּהוּ בְּיַד הַמַּקְרִיב, אֶלָּא הִקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ בְּסָמוּךְ לוֹ, לוֹמַר כִּי אֵלּוּ יַקְרִיבוּ רִאשׁוֹנָה בְּאֵין קוֹדֵם לָהֶם, וּכְמוֹ כֵן יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר וַיַּקְרִיבוּ אֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן הָאָמוּר בָּעֲגָלוֹת, לוֹמַר כִּי הֶקְדֵּשָׁם הוּא לְצָרְכֵי מִשְׁכָּן לָשֵׂאת עֲלֵיהֶם קְרָשָׁיו וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל