וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ {פ}

לזבח השלמים הביא שלומיאל שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן שלומיאל בן צורישדי. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא שמעון - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים - המייצגת את כל סוגי העבודה על המזבח. סיום הפסוק ״זה קרבן שלומיאל״ חותם את יומו של הנשיא החמישי, ומדגיש שכל נשיא הביא בעצמו את מלוא מערכת הקרבנות, ושהתורה מייחסת כל קרבן לבעליו בשמו כדי לחלוק לו כבוד.