אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּלְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא תּוֹרִין תְּרֵין דִכְרִין חַמְשָׁא גְדָיֵי חַמְשָׁא אִמְרִין בְּנֵי שַׁתָּא חַמְשָׁא דֵין קֻרְבַּן אֶלְיָסָף בַּר דְעוּאֵל
מקור: ספריא · נחלת הכלל
בְּמִדְבַּר ז׳ · מ״ז
וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ {פ}
במילים פשוטות
לזבח השלמים הביא אליסף שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן אליסף בן דעואל. הפסוק מלווה בתרגום אונקלוס בלבד, המתרגם את הכתוב כפשוטו. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא גד - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים - המייצגת את כל סוגי העבודה על המזבח. סיום הפסוק ״זה קרבן אליסף״ חותם את יומו של הנשיא השישי, ומדגיש שכל נשיא הביא בעצמו את מלוא מערכת הקרבנות, ושהתורה מייחסת כל קרבן לבעליו בשמו כדי לחלוק לו כבוד.
מבוסס על פשט, אונקלוס · נכתב ונערך במקור