וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ {פ}

לזבח השלמים הביא אלישמע שני בקר, חמישה אילים, חמישה עתודים וחמישה כבשים בני שנה - זה קרבן אלישמע בן עמיהוד. אבן עזרא מעיר ש״בקר שנים״ הם גם פרים זכרים, וטעמו מין הבקר, ומזכיר שסך כל הבקר של זבחי השלמים בכל הנשיאים היה עשרים וארבעה פרים. לפי הפשט, השלמים הם קרבן שחלקו נאכל לבעלים, והם מבטאים שמחה ושלום. בכך נשלמה מערכת הקרבנות של נשיא אפרים - מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים. סיום הפסוק ״זה קרבן אלישמע״ חותם את יומו של הנשיא השביעי, ומדגיש שכל נשיא הביא בעצמו את מלוא מערכת הקרבנות.