וּמִבֶּן֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה יָשׁ֖וּב מִצְּבָ֣א הָעֲבֹדָ֑ה וְלֹ֥א יַעֲבֹ֖ד עֽוֹד׃

ולא יעבד עוד. עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלָשִׁיר וְלִטְעֹן עֲגָלוֹת, וְזֶהוּ וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו - עִם אֲחוֹהִי, כְּתַרְגּוּמוֹ:

וּמִבַּר חַמְשִׁין שְׁנִין יְתוּב מֵחֵיל פּוּלְחָנָא וְלָא יִפְלַח עוֹד

וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד עֲבוֹדַת מַשָּׂא בַּכָּתֵף, אֲבָל חוֹזֵר הוּא לִנְעִילַת שְׁעָרִים וּלְשִׁיר וְלִטְעוֹן עֲגָלוֹת - לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ח׳:כ״ה). אֲבָל בְּסִפְרֵי (בהעלתך סג) לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מַגִּיד שֶׁחוֹזֵר לִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלַעֲבוֹדַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. וְכֵן נִרְאֶה, שֶׁאִם כְּדִבְרֵי הָרַב, לָמָּה לֹא הָיוּ מְמַנִּין אוֹתָם בְּנֵי עֶשְׂרִים לְשִׁיר וְלִנְעִילַת שְׁעָרִים וְלִטְעוֹן הָעֲגָלוֹת עַד שֶׁיַּזְקִינוּ? וְלָמָּה הָיָה מִנְיָנָם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד חֲמִשִּׁים אֶלָּא בְּמַשָּׂא בִּלְבַד? וְעוֹד, בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שֶׁכָּל עֲבוֹדָתָם כְּשֵׁרָה בִּזְקֵנִים לָמָּה נִמְנוּ כֵן? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיָה פְּקֻדָּתָם בְּמַשָּׂא הָאָרוֹן מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים, לֹא הָיוּ מְמַנִּין אוֹתָם לְשִׁיר שֶׁהוּא עִקַּר עֲבוֹדָה שֶׁל לְוִיִּם אֶלָּא בָּרְאוּיִים לְמַשָּׂא, שֶׁכָּל הַמְּמֻנִּים לְשִׁיר רְאוּיִים בַּעֲבוֹדַת כֻּלָּם. וּמִתּוֹךְ שֶׁנִּמְנוּ בְּנֵי קְהָת מִבֶּן שְׁלֹשִׁים וְעַד חֲמִשִּׁים אֲפִלּוּ לְשִׁיר, נִמְנוּ כֻּלָּם כֵּן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי בַּשָּׁנִים הָאֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְשִׁיר וּבְנֵי קְהָת פְּסוּלִים בּוֹ. אֲבָל לִנְעִילַת שְׁעָרִים אוֹ לִטְעוֹן עֲגָלוֹת כֻּלָּם כְּשֵׁרִים הֵם. וְעוֹד כָּתוּב: ״מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ (במדבר ד׳:מ״ז), וְדָרְשׁוּ בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין (כד): יָכוֹל אַף בְּשִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַעֲבֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא״ - לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף. וַהֲרֵי "עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה" הִיא הַשִּׁיר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה רַשִׁ״י בְּסֵדֶר נָשֹׂא (ד מז), אִם כֵּן אַף לְשִׁיר נִפְסְלוּ בִּזְמַן שֶׁעֲבוֹדָה בַּכָּתֵף. וְכֵן בְּדִבְרֵי דָוִד נֶאֱמַר: ״וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה״ (דברי הימים א כג ג), וְכָתוּב: ״מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף וְגוֹ', וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַה' בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל״ (שם פסוקים ד ה), כִּי עַד שֶׁנִּבְנָה הַבַּיִת שֶׁהָיָה לָהֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף, לֹא הָיוּ מְמַנִּים לְשִׁיר אֶלָּא בָּרְאוּיִים לְמַשָּׂא. אֲבָל חָזַר דָּוִד לִמְנוֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים לְצֹרֶךְ הַבַּיִת כְּשֶׁנִּבְנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר (סוף הדבור הקודם):

ומבן חמשים ישוב מצבא העבודה - של משא. כדכתיב בפרשיות של מעלה מבן ל' ועד בן נ'.

ולא יעבוד עוד - בעבודת משא. אלא - ושרת את אחיו - על שניהם הוא מוסב. בן כ"ה ועד בן ל' ומבן נ' ומעלה ששניהם נפסלו מעבודת משא. ומה יעשו? ושרת - זה וזה את - אחיו לשמור משמרת ועבודת משא לא יעבוד.

ומבן חמשים שנה ישוב כל אחד מצבא העבודה המוטלת עליו, בני קהת מעבודת משא בכתף ובני גרשון ובני מררי מטעינה ופריקה והורדה והקמה וחוזרין אלו ואלו לשיר ולשמור שלא יכנס זר במשכן.

ולא יעבד עוד פירש״‎י עבודת משא בכתף לפי פרש״‎י, פרשה זו לא אבני גרשון ומררי קאי. וקשיא לי לפירש״‎י מיניה וביה שפירש אבל חוזר הוא לטעון עגלות מה הוא חוזר הרי מתחלה עבודתם לטעון עגלות מיהו בני גרשון ומררי אף הם נפסלים בשנים ממה שהיו כבר כגון טעינת ופריקת עגלות והורדת והקמת המשכן וחוזרים לשיר ולשמור שלא יכנס זר למשכן, ולפי פירוש רש״‎י שפירש אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, לנעילת שערים קאי אשילה ובית עולמים, ולטעון עגלות קאי אמדבר.