קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִהַרְתָּ֖ אֹתָֽם׃

קח את הלוים. קָחֵם בִּדְבָרִים - אַשְׁרֵיכֶם שֶׁתִּזְכּוּ לִהְיוֹת שַׁמָּשִׁים לַמָּקוֹם:

קָרֵב יָת לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּתְדַכֵּי יָתְהוֹן

קח את הלוים מתוך בנ''י. כי מעורבים היו וכן כל השבטים קודם שיסעו אל הדרך מהר סיני:

קח את הלוים ביום שהוקם המשכן נאמרה לפי שבה כתובות הלכות לויים שבו ביום הוזקקו לשיר. פרשה זו נכתבה על הסדר ושתי פרשיות של מעלה שנאמר באחת הקרב את מטה לוי וגו׳‎ ובאחרת ואני הנה לקחתי את הלוים היינו לחנות סביב המשכן. לאחר שהוקם המשכן וסדר הדגלים והדלקת המנורה צוה לזמן הלויים לשרתו ונסמכה פרשת הלויים לפרשת נרות לומר שהכהנים יתעסקו בהדלקת הנרות ובשאר עבודות יעזרום הלוים.

מתוך בני ישראל שהרי מעורבים היו מקודם לכן.

קַח אֶת הַלְוִיִּם וְגוֹ׳. לִפְעָמִים הִזְכִּיר לְשׁוֹן לְקִיחָה וְלִפְעָמִים לְשׁוֹן נְתִינָה, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר. וְעוֹד מַהוּ הַכֶּפֶל שֶׁאָמַר ״כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי״ וְאַחַר כָּךְ סָתַר דְּבָרָיו וְאָמַר ״לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי״. וְנִרְאֶה שֶׁמֵּהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (בהעלותך ח): ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי, לְשֵׁם שְׂרָרָה. וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן קִיחָה אֵצֶל חִלּוּף הַבְּכוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״תַּחַת פֶּטֶר כָּל רֶחֶם וְגוֹ׳ לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי״.

וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְחֲרוּ הַלְוִיִּם: שְׁנַיִם לְשִׁעְבּוּד, וְאֶחָד לִשְׂרָרָה. שְׁנַיִם לְשִׁעְבּוּד - הַיְינוּ שִׁעְבּוּד טֹרַח גּוּפָם לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא, וְשִׁעְבּוּד מְסִירַת גּוּפָם לְכַפָּרָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וְגוֹ׳ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ הַיְינוּ עֲבוֹדַת מַשָּׂא, ״וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּרָאשֵׁיהֶם. וּלְכָךְ אָמַר: ״וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף״ וְגוֹ׳, כִּי בְּחַבּוּרָתָם נִרְפָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה, עַל דֶּרֶךְ ״בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י ג). וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם״, וּסְמִיכָה זוֹ לוֹמַר: הֲרֵי אַתֶּם קָרְבָּן עַל הָעָם וְכַפָּרָה עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא (א ד) בַּפָּסוּק ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, וְכֵן יִתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כז יח) בִּסְמִיכַת יַד מֹשֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ. וּשְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ לֹא הִטִּיל ה׳ עַל הַלְוִיִּם בַּעֲבוּר שֶׁנִּפְסְלוּ הַבְּכוֹרִים. וְכִי כָּךְ הַמִּדָּה שֶׁטּוֹבִיָּה חָטָא וְזִיגוּד מִנְגַּד (פסחים קיג:)?! אֶלָּא לְכָךְ הוּטְלוּ שְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ עַל הַלְוִיִּם, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא נָתַן מַעֲשֵׂר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, וּמִבָּנָיו נָתַן מַעֲשֵׂר אֶת לֵוִי, כִּי הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרִים לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה, וּמֵהֶם נָתַן אֶת לֵוִי. וּלְפִי שֶׁאָמַר כֶּפֶל ״עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ״ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סז:) שֶׁהַמְבַזְבֵּז יִתֵּן הַחֹמֶשׁ, דְּהַיְינוּ שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת, עַל כֵּן נָתַן גַּם הוּא הַחֹמֶשׁ וְהַיְינוּ שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת לֵוִי לַגָּבוֹהַּ בִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, לְשַׁעְבֵּד גּוּפָם לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְנִשְׁמָתָם לְכַפָּרָה, הֲרֵי כְּאִלּוּ הִפְרִישׁוֹ שְׁנֵי פְּעָמִים וְהַיְינוּ הַחֹמֶשׁ. וְזֶה שֶׁאָמַר ״כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הַיְינוּ שְׁתֵּי נְתִינוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, ״מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ סָבָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַחֹמֶשׁ מוּפְרָשׁ. וְכֵן בַּפָּסוּק ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים״ וְגוֹ׳ הִזְכִּיר שְׁתֵּי נְתִינוֹת, וָאֶתְּנָה נְתֻנִים, וּפֵרֵשׁ מִיָּד שֶׁשְּׁתֵּי נְתִינוֹת אֵלּוּ הַיְינוּ ״לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, ״וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּיר חָמֵשׁ פְּעָמִים ״יִשְׂרָאֵל״ בְּפָסוּק זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁנְּתִינַת הַלְוִיִּם כָּפוּל הוּא הַחֹמֶשׁ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר.

אֲבָל כְּשֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן לְקִיחָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקָחָם מֵעַצְמוֹ בְּלֹא נְתִינַת יַעֲקֹב, הַיְינוּ לְקִיחָה שֶׁל שְׂרָרָה אֲשֶׁר הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת וְנִפְסְלוּ וְנִתְּנָה הַשְּׂרָרָה לַלְוִיִּם. וְעַל זֶה אָמַר ״תַּחַת פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי, וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳. וּמִכָּאן לָמַד בַּעַל הַמִּדְרָשׁ לְפָרֵשׁ ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״ לִשְׂרָרָה, וְיִלְמוֹד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, מַה קִּיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְמַטָּה שֶׁל שְׂרָרָה, מִדְּתָלָה אוֹתָהּ בְּחִלּוּף הַבְּכוֹרוֹת, אַף קִיחָה שֶׁלְמַעְלָה שֶׁל שְׂרָרָה, וְהַשְּׂרָרָה הִיא שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהַעֲלוֹת לָהֶם מַס תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כִּי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי, שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתָּנוֹת. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

קַח אֶת הַלְוִיִּם וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י קָחֵם בִּדְבָרִים. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁיַּבְדִּילֵם מִיִּשְׂרָאֵל וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם מַחֲנֵה לְוִיָּה לְצַד הַצּוֹרֶךְ בְּטַהֲרָתָם יוֹתֵר מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָעֵד מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר וְטִהַרְתָּ אוֹתָם, הֲרֵי שֶׁבְּצָרְכֵי טַהֲרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.