בְּמִדְבַּר ט׳ · י׳

דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהֹוָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ה' מצווה: איש שיהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה, לכם או לדורותיכם, ויעשה פסח לה'. רש״י מבאר שעל המילה ״רחקה״ יש נקודה, ללמד שאין הכוונה לרחוקה ודאי, אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה. עוד מבאר רש״י שבפסח שני מותר להחזיק מצה וחמץ בבית, ואין שם יום טוב ואיסור חמץ אלא עם הפסח. אבן עזרא מוסיף שכבר העתיקו חז״ל כמה היא הדרך הרחוקה, ושהדין נוהג גם לטמא נפש וגם למי שהיה בדרך. הפסוק קובע את דין פסח שני: מי שנמנע מן הפסח הראשון מחמת טומאה או ריחוק ממקום המקדש, יעשה פסח בחודש השני, וזהו חוק לדורות ולא רק הוראת שעה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

או בדרך רחקה. נָקוּד עָלָיו, לוֹמַר, לֹא שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁהָיָה חוּץ לְאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן שְׁחִיטָה (פסח' צ"ג); פֶּסַח שֵׁנִי מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין שָׁם יוֹם טוֹב, וְאֵין אִסּוּר חָמֵץ אֶלָא עִמּוֹ בַאֲכִילָתוֹ (שם צ"ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר גְבַר גְבַר אֲרֵי יְהֵי מְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא אוֹ בְאָרְחָא רְחִיקָא לְכוֹן אוֹ לְדָרֵיכוֹן וְיַעְבֵּד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

או בדרך רחוקה. אין לחפש כי כבר העתיקי חז"ל כמה היא הרחוקה:

לכם. לטמא נפש:

או לדורותיכם. בטמא נפש ודרך רחוקה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם בְּדֶרֶךְ רְחֹקָה כָּתַב רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ט׳:י׳) שֶׁהָיָה חוּץ לְאַסְקוּפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן הַשְּׁחִיטָה, וְהוּא נִרְמָז בַּנִּקּוּד כְּפִי הַדַּעַת הַזֹּאת. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עָלָיו, לָמָּה תָּפַס לוֹ שִׁיטַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? וְהַנָּכוֹן לִתְפֹּס בְּשִׁיטָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא מִן הַמּוֹדִיעִים וְלַחוּץ. וְכֵן דַּעַת הָאָמוֹרָאִים בַּגְּמָרָא (פסחים צג) דְּאָמַר עוּלָא כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה, וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, כִּי הָעוֹמֵד בִּתְחִלַּת בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לָעֲזָרָה בְּעֵת הַשְּׁחִיטָה, דֶּרֶךְ רְחוֹקָה הִיא לוֹ וּפָטוּר. וְיִתָּכֵן שֶׁטַּעַם הַנְּקֻדָּה שֶׁהִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה לוֹ בַּעֲשִׂיַּת הַפֶּסַח, לֹא רְחוֹקָה מַמָּשׁ, וּלְכָךְ חָזַר וְאָמַר ״וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה״ (במדבר ט׳:י״ג) וְלֹא הִזְכִּיר "רְחוֹקָה". וְצִוָּה הַכָּתוּב לַטָּמֵא וּלְמִי שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה לַעֲשׂוֹת הַשֵּׁנִי, וְהוּא הַדִּין וְהַטַּעַם לְכָל מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה הָרִאשׁוֹן וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת הַשֵּׁנִי כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (פסחים שם). וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אֶלָּא לוֹמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ הַשֵּׁנִי בִּרְשׁוּת וְלִמְנֹעַ הַטָּמֵא מִלַּעֲשׂוֹת הָרִאשׁוֹן, אֲבָל מִי שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ פָּטוּר מִן הָרִאשׁוֹן וְעוֹשֶׂה הַשֵּׁנִי, וְאִם רָצָה לָצֵאת בָּרִאשׁוֹן וְצִוָּה וְשָׁחֲטוּ עָלָיו הוּרְצָה, דְּקַיְמָא לָן (שם צב) מֵיחַס הוּא דְּחָס רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ, וְאִי עָבִיד תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְיִתָּכֵן שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר הַכָּתוּב רְחוֹקָה, כִּי בַּדֶּרֶךְ הַקְּרוֹבָה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת הַשֵּׁנִי אוֹ הָרִאשׁוֹן, שֶׁיִּשְׁחֲטוּ וְיִזְרְקוּ עָלָיו וְיָבֹא וְיֹאכַל לָעֶרֶב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

או בדרך רחקה נקוד על ה״‎א לדרוש דרחוקה לא קאי אבדרך שהרי נקודה הה״‎א דכמאן דליתא היא אלא קאי אאיש כלומר אם רחוק הוא.

או לדרתיכם פירוש או בדרך רחקה לכם עכשיו או כשאירע דבר זה לכם לדרתיכם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל