וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃

נעשה אדם. עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה לָמַדְנוּ מִכָּאן, לְפִי שֶׁאָדָם הוּא בִּדְמוּת הַמַּלְאָכִים וְיִתְקַנְּאוּ בוֹ, לְפִיכָךְ נִמְלַךְ בָּהֶם, וּכְשֶׁהוּא דָן אֶת הַמְּלָכִים הוּא נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְאַחְאָב, שֶׁאָמַר לוֹ מִיכָה רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ (מלכים א כ"ב), וְכִי יֵש יָמִין וּשְׂמֹאל לְפָנָיו? אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת וְאֵלוּ מַשְׂמְאִילִים לְחוֹבָה, וְכֵן בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּבְמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא (דניאל ד'), אַף כָּאן בְּפָמַלְיָא שֶׁלוֹ נָטַל רְשׁוּת, אָמַר לָהֶם יֵשׁ בָּעֶלְיוֹנִים כִּדְמוּתִי; אִם אֵין כִּדְמוּתִי בַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי יֵשׁ קִנְאָה בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית:

נעשה אדם. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא סִיְּעוּהוּ בִיצִירָתוֹ וְיֵשׁ מָקוֹם לַמִּינִים לִרְדּוֹת, לֹא נִמְנַע הַכָּתוּב מִלְּלַמֵּד דֶרֶך אֶרֶץ וּמִדַּת עֲנָוָה שֶׁיְּהֵא הַגָּדוֹל נִמְלָךְ וְנוֹטֵל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן; וְאִם כָּתַב אֶעֱשֶׂה אָדָם, לֹא לָמַדְנוּ שֶׁיְּהֵא מְדַבֵּר עִם בֵּית דִינוֹ, אֶלָּא עִם עַצְמוֹ, וּתְשׁוּבַת הַמִּינִים כָּתַב בְּצִדּוֹ, וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם, וְלֹא כָתַב וַיִּבְרְאוּ:

בצלמנו. בִּדְפוּס שֶׁלָּנוּ:

כדמותנו. לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל:

וירדו בדגת הים. יֵשׁ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן רִדּוּי וּלְשׁוֹן יְרִידָה; זָכָה, רוֹדֶה בַחַיּוֹת וּבַבְּהֵמוֹת, לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה יָרוּד לִפְנֵיהֶם וְהַחַיָּה מוֹשֶׁלֶת בּוֹ:

וַאֲמַר יְיָ נַעֲבִיד אֶינָשָׁא בְּצַלְמֵנָא כִּדְמוּתָנָא וְיִשְׁלְטוּן בְּנוּנֵי יַמָּא וּבְעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּבִבְעִירָא וּבְכָל אַרְעָא וּבְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא

נעשה אדם, יש אומרים כי מלת נעשה שם התואר מבנין נפעל, כמו, ואשר היה נעשה ליום אחד" (נחמיה ה יח), ואמרו כי בצלמנו כדמותינו דברי משה ופי' "ויברא אלהים את האדם בצלמו", שהוי"ו שב אל האדם ויפרשו "בצלם אלהים" (בראשית ט, ו) שהאלהים דבק עם עשה כאלו אומר כי האלהים עשה את האדם בצלם, וזה הפירוש חסר לב, כי היה הראשון ראוי להיות כן, ויאמר אלהים יהי נעשה אדם, וכן עשהו בצלמו, גם וי"ו בצלמו איך ישוב אל האדם, והנה יש לו צלם קודם שיהיה, ומה טעם יש "כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט ו) בעבור שנברא האדם בצלם, גם לכל נפש היה צלם, ויאמר הגאון כי פירוש בצלמנו כדמותינו בממשלה וטעמו בצלם שראה בחכמה כי טובה היא ובעבור כבוד האדם סמכו אל האלהים, וכן ומארצו יצאו (יחזקאל לו כ) כי לד' הארץ ומלואה, ואמר במלת נעשה, ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר, וכמוהו וְנִתְּנָה לך גם את זאת (בראשית כח כז), "נאמר קדם מלכא (דניאל ב לו) "אולי אוכל נכה בו" (במדבר כב ו), ואלה העדים עדי שקר הם, כי "ונתנה לך" בנין נפעל, וכמוהו "והעיר נתנה" (ירמיה לב כד), והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט כל פעל עבר, והטעם וַתִנָתַן לך "ונכה בו" הוא ומחנהו, או יהיה שם הפועל כמו "ונקה לא אנקך" (ירמיה מו כח) ואף כי שמצאנו "לא נכו" (שמות ט, לב) כי לא יבוא בנין שלא נזכר שם פועלו, כי אם מהכבד, ור' משה הכהן הספרדי טעה בספרו, ומלת "נאמר קדם מלכא" (דניאל ב לו) ארמית היא ואיך ידבר דניאל בלשון גדולה עם נבוכדנצר שהיה מלך מלכים, ועתה אפרש, דע כי כל מעשה בראשית, לכבוד האדם נברא במצות השם, והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים, וכל נפשות החיות, ואח"כ אמר השם למלאכים, נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ,, ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם כי המדבר אדם גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם, וכן אמר "פי הארץ "יד הירדן" (במדבר יג כט), וראש עפרות תבל (משלי ח) כו), וחלילה חלילה להיות דמות לשם, וכן אמר "אל מי תדמיוני" (ישעי' מ כה), ובעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בהיותה לשם, ושאיננה גוף והיא מלאה כולו, וגוף האדם כעולם קטן, יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה, וגם אמר הנביא שראה כבוד אלהים כמראה אדם, והשם הוא האחד, והוא ייצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש, ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין, והנו אחד, וגם היא שנים, והנה בצלם אלהים מלאך, והוא נברא זכר ונקבה, ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא כמו בבריאת המים, רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו ז"ל, ושמו זה הפסוק זכר לדבר

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם נִתְיַחֵד בַּעֲשִׂיַּת הָאָדָם מַאֲמָר בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ, כִּי אֵין טִבְעוֹ כְּטֶבַע הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּרָא בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם לוֹ. וְהַפְּשָׁט הַנָּכוֹן בְּמִלַּת "נַעֲשֶׂה" הוּא מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָרְאֵיתָ לָדַעַת (רמב"ן על בראשית א':א') כִּי הָאֱלֹהִים בָּרָא יֵשׁ מֵאַיִן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַיְּסוֹדוֹת הָהֵם הַנִּבְרָאִים יָצַר וְעָשָׂה, וְכַאֲשֶׁר נָתַן בַּמַּיִם כֹּחַ הַשֵּׁרוּץ לִשְׁרֹץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א':כ'), וְהָיָה הַמַּאֲמָר בַּבְּהֵמָה "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א':כ"ד), אָמַר בָּאָדָם "נַעֲשֶׂה", כְּלוֹמַר אֲנִי וְהָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת נַעֲשֶׂה אָדָם, שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ הַגּוּף מִיְּסֹדֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה", וְיִתֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ הָרוּחַ מִפִּי עֶלְיוֹן, כְּדִכְתִיב (שם) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְאָמַר "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", כִּי יִדְמֶה לִשְׁנֵיהֶם, בְּמַתְכֹּנֶת גּוּפוֹ לָאָרֶץ אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּנָּה, וְיִדְמֶה בָּרוּחַ לָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵינָהּ גּוּף וְלֹא תָּמוּת. וְאָמַר בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (בראשית א':כ"ז), לְסַפֵּר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נִפְלָא בּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּבְרָאִים. וְזֶה פְּשַׁט הַמִּקְרָא הַזֶּה מְצָאתִיו לְרַבִּי יוֹסֵף הַקִּמְחִי, וְהוּא הַנִּרְאֶה מִכָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ בּוֹ. וּפֵרוּשׁ "צֶלֶם" כְּמוֹ תֹּאַר, "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" (דניאל ג יט) וְכֵן "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" (תהלים לט ז) "בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" (שם עג כ) תֹּאַר מַרְאִיתוֹ, וּ"דְמוּת" הוּא דִּמְיוֹן בַּצּוּרָה וּבַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַקְּרוֹבִים בָּעִנְיָן יִקָּרְאוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה. וְהִנֵּה הָאָדָם דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹנִים וְלָעֶלְיוֹנִים בְּתֹאַר וְהָדָר, כְּדִכְתִיב (שם ח ו) "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ", וְהוּא מְגַמַּת פָּנָיו בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וּבִדְמוּת מַמָּשׁ, שֶׁיִּדְמֶה גּוּפוֹ לֶעָפָר וְנַפְשׁוֹ לָעֶלְיוֹנִים:

וְיִרְדּוּ בִּדְגַת הַיָּם בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה אָמַר "וְיִרְדּוּ" בִּדְגַת הַיָּם לְשׁוֹן רַבִּים. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ז':ה') אָמְרוּ, "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר "נֶפֶשׁ חַיָּה" זוֹ רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" יִתְפָּרֵשׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּלָל, אֶלָּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁהִזְכַּרְתִּי, לוֹמַר כִּי יְצִירַת הָאָדָם בְּרוּחוֹ הוּא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בַּדָּם נַעֲשָׂה מִן הָאָרֶץ, כְּמַאֲמַר הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה, כִּי כָל נַפְשׁוֹת הַתְּנוּעָה נַעֲשׂוּ יַחַד, וְאַחַר כֵּן בָּרָא לָהֶם גּוּפוֹת. עָשָׂה תְּחִלָּה גּוּפֵי הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְאַחַר כָּךְ גּוּף הָאָדָם, וְנָתַן בּוֹ הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ וְאַחַר כֵּן נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה עֶלְיוֹנִית, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַנִּפְרֶדֶת אֲשֶׁר בּוֹ הִיא שֶׁנִּתְיַחֵד בָּהּ מַאֲמָר אַחֵר, אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת בַּפָּסוּק הַזֶּה יִוָּדַע לַמַּשְׂכִּיל בַּפָּסוּק הַשֵּׁנִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר וְדָרַשׁ בְּ"תוֹצֵא הָאָרֶץ" אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁתּוֹצֵא נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (להלן א כז, להלן ה ב), כִּי הָיְתָה הַבְּרִיאָה מִתְּחִלָּה מִזָּכָר וּנְקֵבָה, וְנִשְׁמָתוֹ כְּלוּלָה בָּהֶם, אֲבָל הַיְּצִירָה הָיְתָה יְצִירָה לָאָדָם וּבִנְיַן צֵלָע לָאִשָּׁה, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר בַּסּוֹף. וְלָכֵן הִזְכִּיר כָּאן "בְּרִיאָה" וּבַפָּרָשָׁה שֶׁל מַטָּה הִזְכִּיר "יְצִירָה", וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְטַעַם "וְיִרְדּוּ", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בְּחָזְקָה בַּדָּגִים וּבָעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ, וְהַ"בְּהֵמָה" תִּכְלֹל הַחַיָּה. וְאָמַר "וּבְכָל הָאָרֶץ", שֶׁיִּמְשְׁלוּ בָּאָרֶץ עַצְמָהּ, לַעֲקֹר וְלִנְתֹּץ וְלַחְפֹּר וְלַחְצֹב נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. וּלְשׁוֹן "רְדִיָּה", מֶמְשֶׁלֶת הָאָדוֹן בְּעַבְדּוֹ:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה. נָתַן אָז כֹּחַ בְּפַמַלְיָא שֶׁלּוֹ לְהַשְׁפִּיעַ אֶת הַצֶּלֶם בַּנּוֹשֵׂא הַמּוּכָן לוֹ.

אָדָם. מִין מִמִּינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁיָּצַרְתִּי שֶׁשְּׁמוֹ אָדָם, כְּאָמְרוֹ "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב:ז) נַעֲשֶׂהוּ:

בְּצַלְמֵנוּ. שֶׁהוּא עֶצֶם שִׂכְלִי וְנִצְחִי, וּבָזֶה פָּתַח הָאֵל יִתְבָּרַךְ פֶּתַח בְּתוֹרָתוֹ לִקְנוֹת יְדִיעָה בָּעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים בִּידִיעַת נַפְשֵׁנוּ.

כִּדְמוּתֵנוּ. בְּעִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁיִּדְמֶה בָּם קְצָת לְפַמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, בְּצַד מַה שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים בִּידִיעָה וּבְהַכָּרָה. אָמְנָם פְּעֻלָּתָם הִיא בִּלְתִּי בְּחִירִיִּית, וּבָזֶה לֹא יִדְמֶה לָהֶם הָאָדָם. וּבִקְצָת יִדְמֶה הָאָדָם לָאֵל יִתְבָּרַךְ הַפּוֹעֵל בִּבְחִירָה. אָמְנָם בְּחִירַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ הִיא לְעוֹלָם לַטּוֹב, וְלֹא כֵּן הַבְּחִירָה הָאֱנוֹשִׁית. וְעִם זֶה הִנֵּה הָאֱלֹהִית עַל אוֹפֶן נִכְבָּד מְאֹד יוֹתֵר מִן הַבְּחִירָה הָאֱנוֹשִׁית. וְלָכֵן אָמַר כִּדְמוּתֵנוּ - כְּמוֹ דְּמוּתֵנוּ, לֹא כִּדְמוּתֵנוּ הָאֲמִתִּי.

נעשה אדם ולא כתיב נברא אדם כי הבריאה היא לבדו ברא ה׳‎ כדכתיב ויברא את האדם ואומר האדם אשר בראתי אבל העשיה וההכנה חברם אתו שכולם נעשו לו שם חברים. ד״‎א נעשה אדם במקום אחר מצינו יחיד מדבר בלשון רבים את מי אשלח ומי ילך לנו, דנא חלמא ופשריה נאמר קדם מלכא.

נעשה אדם אומינ״‎א בלע״‎ז. כלומר נעשה איש ואשה וראיה לדבר ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. ועוד מצינו אמר רב הונא היכן מצינו שחוה נקראת אדם. שנאמר כתפארת אדם לשבת בית. ומתרגמינן כתושבחתא דאיתתא דיתבא בביתה ועוד כתיב ונפש אדם מן הנשים.

בצלמנו בצלם המלאכים.

כדמותנו כדמות המלאכים ויועיל לו מה שנברא בדמות, לרדות בדגת הים ובעוף וגו'. ד״‎א כדמותנו כדמות הקב״‎ה א״‎א לומר שהרי כתוב ומה דמות תערכו לו. וא״‎ת בצלמנו כדמותנו כדמותו בצלם שהוא צר בריותיו א״‎כ מה ת״‎ל שופך דם האדם וגו׳‎ כי בצלם אלקים עשה את האדם מה רבותיה כמו כן בצלם אלקים עשה את הבהמה אלא על כרחנו בצלמנו כדמותנו פי׳‎ בגוונינו כמו שאני שליט עליכם, כן יהיה הוא שליט על כל התחתונים.

ובכל הארץ מה הניח הכתוב להזכיר אלא בא להוסיף כל דבר כגון רוחות שדים מלאכים מזלות מאורות.

נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. הָרַמְבַּ״ן כָּתַב בְּשֵׁם רַבִּי דָּוִד קִמְחִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָאָרֶץ ״נַעֲשֶׂה אֲנִי וְאַתְּ״, כִּי הָאָרֶץ נָתְנָה יְבוּל חָמְרָהּ כְּמוֹ שֶׁנָּתְנָה לִשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן בּוֹ הַחֵלֶק הָרוּחָנִי, וּ״בְצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ הַיְנוּ שֶׁיִּדְמֶה לִשְׁנֵיהֶם - בְּגוּפוֹ לָאָרֶץ וּבְנִשְׁמָתוֹ לָעֶלְיוֹנִים.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ לְסַפֵּר הַפֶּלֶא שֶׁבּוֹ נִבְדָּל הָאָדָם מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְעַל פֵּרוּשׁ זֶה הִסְכִּימוּ רַבִּים, וּבָאוּ עוֹד פֵּרוּשִׁים רַבִּים בְּעִנְיַן אֲמִירַת ״נַעֲשֶׂה״ וּבְעִנְיַן הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת. וְנָכוֹן לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָמַר לְשׁוֹן ״נַעֲשֶׂה״ לְהַרְאוֹת שְׂרָרָתוֹ יִתְבָּרַךְ דַּוְקָא כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָאָדָם, לְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ נִרְאֶה בַּבְּרִיאוֹת, מִן הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַר לִכְבוֹדוֹ. וְעִנְיַן הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ:יח) ״וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ״, וְכָתוּב (ישעיהו מ:כה) ״וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה״, מִכָּל מָקוֹם מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְרָאֶה לִנְבִיאָיו בְּדִמְיוֹן דְּמוּת אָדָם, כִּי בְּהַר סִינַי נִרְאָה כְּזָקֵן יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה, וְעַל הַיָּם נִרְאָה כְּגִבּוֹר, וְכָתוּב (יחזקאל א:כו) ״וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם״, כִּי בְּכָל אֵלֶּה הַדִּמְיוֹנוֹת רָגִיל הוּא יִתְבָּרַךְ לְהִתְרָאוֹת, וְעָלָיו יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאָמַר ״בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לוֹ יִתְבָּרַךְ דְּמוּת, וּכְבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר.

וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה. בְּפָרָשַׁת נֹחַ (בראשית ט:ב) הָפַךְ הַסֵּדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם״. וְכֵן דָּוִד הָפַךְ הַסֵּדֶר וְאָמַר (תהלים ח:ז-ח): ״תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו, צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי, צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים״. וְעוֹד שֶׁכָּאן נֶאֱמַר ״וְיִרְדּוּ״, וּבְפָרָשַׁת נֹחַ לֹא הִזְכִּיר רְדִיָּה, וְכֵן דָּוִד אָמַר ״תַּמְשִׁילֵהוּ״, וְשִׁנּוּי זֶה הֲלֹא דָּבָר הוּא.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, כִּי בִּשְׁלֹשָׁה מִינִים אֵלּוּ יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד הָאָדָם לִמְשֹׁל בְּאֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, וְהִנֵּה בַּבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְכָל הָרוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ יָכוֹל לִמְשֹׁל בְּיוֹתֵר כִּי הֵמָּה מְצוּיִים אִתּוֹ וְיָכוֹל הָאָדָם לֵילֵךְ אַחֲרֵיהֶם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה הוֹלְכִים וְשָׁבִים וְרָצִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּעוֹפוֹת וְדָגִים, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִפְרֹחַ בָּאֲוִיר וְלֵירֵד אֶל תּוֹךְ הַיָּם בְּקַרְקָעִיתוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ יוֹתֵר בָּעוֹפוֹת מִבַּדָּגִים כִּי לְפָחוֹת הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹתָם לְאֵיזוֹ מָקוֹם הֵמָּה פּוֹרְחִים וְלִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם אוֹ יִשְׁלַח חִצָּיו וִיהֻמֵּם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּגִים שֶׁהֵם מְכֻסִּים בַּיָּם וְיֵשׁ בָּהֶם תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא. לְפִיכָךְ כָּאן שֶׁאָמַר ״וְיִרְדּוּ״ שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן יְרִידָה שֶׁאִם אֵינוֹ זוֹכֶה נַעֲשֶׂה יָרוּד לִפְנֵיהֶם וְאֵינוֹ יָכוֹל לָהֶם כְּלָל, הִזְכִּירָם בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ וְהִקְדִּים דְּגַת הַיָּם, כִּי לֹא זוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוֹשֵׁל בָּהֶם כִּי זֶה אֵינוֹ חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְקוֹם שֶׁהַדָּגִים הוֹלְכִים, גַּם עֵינוֹ לֹא שָׁלְטָה בָּהֶם, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּעוֹפוֹת שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹתָם כְּשֶׁבּוֹרְחִים מִלְּפָנָיו מִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁלֹט בָּהֶם, וְלֹא זוֹ בְּעוֹפוֹת אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּבְּהֵמוֹת לֹא יִשְׁלֹט, אֲבָל בְּפָרָשַׁת נֹחַ (בראשית ט:ב) וְכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תהלים ח:ז-ט) לֹא הִזְכִּירוּ לְשׁוֹן רְדִיָּה כִּי אִם לְשׁוֹן מוֹרָא וְתַחַת וּמֶמְשָׁלָה שֶׁאֵין בְּמַשְׁמָעוּתָם לְשׁוֹן יְרִידָה, אִם כֵּן וַדַּאי מְדַבְּרִים בִּזְמַן שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה וְאָז הוּא מוֹשֵׁל בָּהֶם, עַל כֵּן מַזְכִּירָם בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ וְהָפַךְ הַסֵּדֶר שֶׁלֹּא זוֹ שֶׁיִּמְשֹׁל בַּהוֹלְכִים עַל הָאָרֶץ אֶלָּא אֲפִלּוּ בָּעוֹפוֹת, וְלֹא זוֹ בָּעוֹפוֹת שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹתָם לְפָחוֹת אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּדָּגִים, וְקַל לְהָבִין.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לֹא בָּרָא ה׳ אֶת הָאָדָם כִּבְרִיאַת שֶׁרֶץ הַמַּיִם וְשֶׁרֶץ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָמַר לַמַּיִם וְהִשְׁרִיצוּ וְאָמַר לָאָרֶץ וְהוֹצִיאָה, אֶלָּא הוּא הַבּוֹרֵא אָמַר שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה הָאָדָם.

וְאָמַר נַעֲשֶׂה כִּי הוּא מְקוֹר הָעֲנָוָה, לָזֶה דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כִּי כֵן יְדַבֵּר יָחִיד הֶעָנָיו, וְלֹא חָשׁ לָתֵת מָקוֹם לְטָעוּת, כִּי הִקְדִּים לוֹמַר ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים״ שֵׁם יָחִיד. ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל גָּבַל עֲפָרוֹ וְהֵפִיחַ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ נַעֲשֶׂה בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כִּי מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַבִּים הֵם, י״ג מִדּוֹת רַחֲמִים וְשֵׁם אֱלֹהִים שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין הִסְכִּימוּ יַחַד לִבְרֹא אָדָם.

וְאָמְרוֹ בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ צַד הָרַחֲמִים וְצַד הַדִּין, לְהַפְעִיל בָּהֶם דַּרְכֵי הַדִּין וְדַרְכֵי הָרַחֲמִים לַאֲשֶׁר יִכּוֹנוּ, וְהָבֵן. וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (בראשית ב:ז) ״וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ וְיִרְדּוּ יַסְכִּים לְפֵרוּשֵׁנוּ, לֶהֱיוֹת שֶׁהַבְּרִיאָה הִיא בְּהִדָּמוּת לַבּוֹרֵא בִּבְחִינוֹת הָרַחֲמִים וְהַדִּין, בְּדִין הוּא שֶׁיִּהְיֶה מוֹשֵׁל בַּנִּבְרָאִים, כִּי יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת הָרַחֲמִים לָרָאוּי וְלַצָּרִיךְ אֵלָיו, וּלְהָמִית לַמִּתְחַיֵּב בַּדִּין. וְהִשְׁלִיטוֹ בַּכֹּל, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שְׁלִיטָה בַּמַּיִם, רָמוּז בְּאָמְרוֹ ״בִּדְגַת הַיָּם״, הֲרֵי הִזְכִּיר הַיָּם בַּנִּשְׁלָטִים.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז רָמַז בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן יְרִידָה, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁהוֹדִיעוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספר הגלגולים), כִּי בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשֵׂי הָאָדָם יֵרֵד בְּמַדְרֵגָתוֹ מִבְּחִינַת אָדָם לִבְחִינַת דָּגִים וְלִבְחִינַת עוֹפוֹת וְלִבְחִינַת בְּהֵמָה וְלִבְחִינַת שְׁרָצִים, כְּפִי עֵרֶךְ הַחֵטְא יִשְׁפַּל אָדָם מִבְּחִינַת מַעֲלָתוֹ עַד אֲשֶׁר יֵרֵד מַטָּה מַטָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְהוּא שֶׁרָמַז כָּאן בִּשְׁעַת הַבְּרִיאָה חֶלְקֵי יְרִידוֹת הַהַדְרָגוֹת שֶׁבָּהֶם יְקַבֵּל עָנְשׁוֹ, וְגַם שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם יַחְזֹר לְשָׁרְשׁוֹ. וְהִקְדִּים לוֹמַר יְרִידַת נֶפֶשׁ אָדָם לְמַדְרֵגַת הַדָּגִים, כִּי יְרִידָה הַמְיֹעֶדֶת לַנְּפָשׁוֹת הָרָמוֹת כִּי יֶחֶטְאוּ הִיא שֶׁתֵּרֵד נַפְשָׁם לְהִתְגַּלְגֵּל בַּדָּגִים, וְלָזֶה יִחֵס הַכָּתוּב לָהֶם בִּמְקוֹמָם אֲסִיפָה כִּי אֵין לָהֶם לְהִצְטַעֵר בְּצַעַר שְׁחִיטַת חֶרֶב אֶלָּא אֲסִיפָתָם מַתֶּרֶת אוֹתָם (חולין כז:). וְאַחַר כָּךְ אָמַר יְרִידָה הַפְּחוּתָה מִמֶּנָּה וְהוּא גִּלְגּוּל הַנֶּפֶשׁ בָּעוֹף, וְזֶה יִצְטָרֵךְ צַעַר יֶתֶר עַל הַדָּגִים, וְצִוָּה ה׳ בָּרוּךְ הוּא בּוֹ חֲצִי שְׁחִיטָה, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ רוֹב אֶחָד בָּעוֹף. וְאַחַר כָּךְ אָמַר יְרִידָה בַּבְּהֵמָה שֶׁהִיא בְּחִינָה גְּרוּעָה יוֹתֵר וְצַעֲרוֹ מְרֻבֶּה, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ (שם) רוֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. וְאַחַר כָּךְ אָמַר יְרִידָה שֶׁהִיא בְּדוֹמֵם וְצוֹמֵחַ וְהוּא אָמְרוֹ וּבְכָל הָאָרֶץ, תֵּבַת ״הָאָרֶץ״ תַּגִּיד עַל הַדּוֹמֵם וְתֵבַת ״בְּכָל״ רָמַז בָּהּ הַצּוֹמֵחַ. וְכָל אֵלּוּ הֵם יְרִידוֹת הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר יֶשְׁנָם בְּתִקְוַת הַתִּקּוּן לָשׁוּב לְקַדְמוּתָם, כִּי מֵהַדּוֹמֵם יַעֲלֶה לַצּוֹמֵחַ וּמֵהַצּוֹמֵחַ יִכָּנֵס בְּבַעַל חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר, וּמִבַּעַל חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר יַעֲלֶה לְבַעַל חַי מְדַבֵּר. וְיֶשְׁנוֹ עוֹד בִּירִידָה פְּחוּתָה וְהוּא כִּלָּיוֹן שֶׁאֵין אַחֲרָיו תִּקְוָה, וְהִיא יְרִידָה לִבְחִינַת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. זֶה אָבְדָה תִּקְוָתוֹ, וְהֵם בְּחִינוֹת הָרְשָׁעִים הַמְּמִירִין דָּתָם, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִפְלִיאוּ עֲשׂוֹת.