התחילו ללמודלכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ. הִשְׁוָה לָהֶם בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת לְמַאֲכָל, וְלֹא הִרְשָׁה לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחַד כֻּלָם, וּכְשֶׁבָּאוּ בְנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶאֱמַר כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי וְגוֹ' כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:
וַאֲמַר יְיָ הָא יְהָבִית לְכוֹן יָת כָּל עִסְבָּא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרַע דִּי עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא וְיָת כָּל אִילָנָא דִּי בֵהּ פֵּירֵי אִילָנָא דְּבַר זַרְעֵהּ מִזְדְּרָע לְכוֹן יְהֵא לְמֵיכָל
ויאמר אלהים הנה נתתי לכם, התיר לבני אדם ולכל שיש בו נפש חיה לאכול כל עשב, וכל פרי עץ מותר לאדם, והעשב הירק לחיות ולכל רומש, ועד כה לא הותר הבשר עד אחר המבול:
הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע לֹא הִרְשָׁה לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ לְהָמִית בְּרִיָּה וְלֶאֱכֹל בָּשָׂר, אַךְ כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב יֹאכְלוּ יַחְדָּיו כֻּלָּם. וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ הִתִּיר לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט':ג'), "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" - כְּיֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁהִתַּרְתִּי לְאָדָם הָרִאשׁוֹן הִתַּרְתִּי לָכֶם אֶת כֹּל. לְשׁוֹן רַשִׁ"י. (רש"י על בראשית א':כ"ט) וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַב בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (נט ד"ה לא הותר), "וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ", לָכֶם וְלַחַיּוֹת נָתַתִּי הָעֲשָׂבִים וְאֶת הָאִילָנוֹת וְ"אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה". וְאִם כָּךְ יִהְיֶה פֵּרוּשׁ "אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" "וְאֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב". וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל נָתַן לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ "כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" וְכָל פְּרִי עֵץ, וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נָתַן "כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב", לֹא פְּרִי הָעֵץ וְלֹא הַזְּרָעִים, וְאֵין מַאֲכָלָם יַחַד כֻּלָּם בְּשָׁוֶה, אַךְ הַבָּשָׂר לֹא הֻרְשׁוּ בּוֹ עַד בְּנֵי נֹחַ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ, וְהוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וְהָיָה זֶה מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲלֵי נֶפֶשׁ הַתְּנוּעָה יֵשׁ לָהֶם קְצָת מַעֲלָה בְּנַפְשָׁם, נִדְמוּ בָּהּ לְבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה בְּטוֹבָתָם וּמְזוֹנֵיהֶם וְיִבְרְחוּ מִן הַצַּעַר וְהַמִּיתָה, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" (קהלת ג כא). וְכַאֲשֶׁר חָטְאוּ וְהִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ, וְנִגְזַר שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּבּוּל וּבַעֲבוּר נֹחַ הִצִּיל מֵהֶם לְקִיּוּם הַמִּין נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לִשְׁחֹט וְלֶאֱכֹל כִּי קִיּוּמָם בַּעֲבוּרוֹ. וְעִם כָּל זֶה לֹא נָתַן לָהֶם הָרְשׁוּת בַּנֶּפֶשׁ וְאָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי. וְהוֹסִיף לָנוּ בַּמִּצְוֹת לֶאֱסֹר כָּל דָּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲמָד לַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב (ויקרא יז יד) "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא", כִּי הִתִּיר הַגּוּף בְּחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אַחַר הַמִּיתָה, לֹא הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ. וְזֶה טַעַם הַשְּׁחִיטָה, וּמָה שֶׁאָמְרוּ (ב"מ לב) "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרָיְתָא", וְזוֹ בִּרְכָתֵנוּ שֶׁמְּבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה". וְעוֹד אֲדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמִּצְוָה בַּדָּם בְּהַגִּיעִי שָׁם (ויקרא יז יא-יד) אִם גּוֹמֵר הַשֵּׁם עָלַי. וְטַעַם "אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה", שֶׁיֹּאכְלוּ זֵרוּעֵי הָעֵשֶׂב, כְּגַרְגְּרֵי הַחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה וְהַקִּטְנִיּוֹת וְזוּלָתָם, וְיֹאכְלוּ כָּל פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הָעֵץ עַצְמוֹ אֵינוֹ לָהֶם לְאָכְלָה, וְגַם לֹא הָעֵשֶׂב, עַד שֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם וְנֶאֱמַר לוֹ: "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג':י"ח).
הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם. לְמַאֲכַל אָדָם:
הנה נתתי לכם נותן אני עתה לכם ובלע״ז דונאץ וכן הרימתי ידי מרים אני, נתתי כסף השדה נותן אני.
את כל עשב זרע זרע כגון תבואה וקטנית ופירות האילן אלו הן למאכל אדם אבל לכל חית השדה נתתי את כל ירק עשב כגון כרוב תרדין וכיוצא בהן וכשחטא אדם נגזר עליו לאכול עשב שנאמר וקוץ ודרדר וגו׳ ואכלת את עשב השדה הוא שנאמר נמשל כבהמות נדמו שאם הותר לו בשר אם כן מצינו חוטא נשכר.
לכם יהיה לאכלה...ולכל חית הארץ פרש״י השוה להם הבהמות והחיות ולא הרשם לאכול בשר והיא דבפרק ארבע מיתות דמלאכי השרת מסננין לו יין וצולין לו בשר ההוא בשר היורד מן השמים ומה שכתוב ורדו בדגת הים היינו למלאכה כדבעי רחבה הנהיג בעיזא ושבוטא מאי, ובעוף השמים היינו למלאכה כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזא ותרנגולא מאי. ובכל החיה הרומשת על הארץ היינו נחש לשליחות, כדאיתא פרק ארבע מיתות.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם וְגוֹ׳. שִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁכְּבָר אָמַר ״וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ״ וְגוֹ׳, בָּזֶה עָשָׂה אֶת הָאָדָם אָדוֹן וְשַׁלִּיט בְּכָל הַבְּרִיאָה, וְעַתָּה בָּא לוֹמַר תּוֹעֶלֶת הַנְּתִינָה שֶׁהוּא לְאָכְלָה, וּבָזֶה הִרְשָׁה אוֹתָם לֶאֱכוֹל מֵהַצְּמָחִים. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי מַה שֶׁנָּתַן לָהֶם דְּגַת הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְהַבְּהֵמָה אֵינוֹ אֶלָּא לִמְשׁוֹל בָּהֶם, לֹא לֶאֱכוֹל מֵהֶם, כִּי פֵּרַט עַל אֶחָד מֵהַנִּמְשָׁלִים שֶׁהוּא לַאֲכִילָה וְלֹא כֻּלָּם.
וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ. כָּאן שָׁלַל עֵץ הַדַּעַת, כִּי אֵינוֹ בְּגֶדֶר זֶה עוֹשֶׂה פְּרִי לְבַד, אֶלָּא שֶׁהוּא עַצְמוֹ פְּרִי. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְאֶת כָּל הָעֵץ - וְלֹא כָּל הָעֵץ בִּכְלָל, אֶלָּא אוֹתוֹ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ, וְלֹא אוֹתוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ פְּרִי, שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת שֶׁנִּצְטַוָּה עָלָיו אַחַר כָּךְ בְּפֵרוּשׁ. אוֹ יֹאמַר דַּאֲפִלּוּ עֵץ הַדַּעַת בִּכְלָל, וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁנִּצְטַוָּה עָלָיו, כְּבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פכ״א) שֶׁאִם הָיָה מַמְתִּין עַד עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה מְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן עַד כָּאן, וּמִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם אַתָּה לָמֵד כִּי לֹא נֶאֱסַר אִסּוּר עוֹלָם.