וַיְהִ֞י גְּב֤וּל הַֽכְּנַעֲנִי֙ מִצִּידֹ֔ן בֹּאֲכָ֥ה גְרָ֖רָה עַד־עַזָּ֑ה בֹּאֲכָ֞ה סְדֹ֧מָה וַעֲמֹרָ֛ה וְאַדְמָ֥ה וּצְבֹיִ֖ם עַד־לָֽשַׁע׃

הכתוב מתאר את גבול הכנעני: מצידון בואך גררה עד עזה, ומשם בואך סדומה ועמורה ואדמה וצבוים עד לשע. רש״י מבאר שגבול עניינו סוף וקצה הארץ, וכי הביטוי בואכה הוא כמו אדם האומר לחברו שגבול זה מגיע עד המקום שממנו תבוא לגבול פלוני. אבן עזרא מבאר שבואכה גררה עניינו אל גרר. הפסוק מתחם את שטח היישוב הכנעני מצפון בצידון ועד דרום באזור סדום ועמורה. תיאור זה מגדיר את גבולות ארץ כנען, שהיא הארץ שתובטח בהמשך לאברהם ולזרעו, ובכך יש לו חשיבות מעבר לרשימה הגנאלוגית עצמה.