בְּרֵאשִׁית י׳ · ב׳

בְּנֵ֣י יֶ֔פֶת גֹּ֣מֶר וּמָג֔וֹג וּמָדַ֖י וְיָוָ֣ן וְתֻבָ֑ל וּמֶ֖שֶׁךְ וְתִירָֽס׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב מונה את בני יפת: גומר, מגוג, מדי, יון, תובל, משך ותירס. רש״י מבאר שתירס הוא פרס. הרמב״ן מסביר שהכתוב פתח בבני יפת מפני שהוא הבכור, והקדים אותם לבני חם ולבני שם, כדי לסיים בתולדות שם, שבהם יאריך הכתוב בהמשך עד לאברהם, שכן שם הוא הענף החשוב ביותר בפרשה. שמות אלה הם ראשי האומות שהתיישבו באזורים רחוקים ובאיי הים. הרשימה מתארת את פיזור בני יפת על פני העולם, ומהם יצאו עמים רבים שהתפשטו בעיקר לצפון ולמערב, והם החוליה הראשונה במפת האומות שהכתוב פורש כאן.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ותירס. זוֹ פָּרַס (ב"ר):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר הֵחֵל מִמֶּנּוּ כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וְנָתַן אַחֲרָיו חָם כִּי רָצָה לְאַחַר תּוֹלֶדֶת שֵׁם לְקָרֵב שְׁנֵי הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּתוֹלְדוֹתָיו, כִּי יֵשׁ לְהַאֲרִיךְ בְּתוֹלְדוֹת אַבְרָהָם:

מקור: ספריא · CC BY

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בני יפת גמר וגו׳‎ ובני יון וגו׳‎ מה שלא מנה הכתוב בני מגוג ומדי ותובל ומשך ותירס לפי שלא יצא מהם ראשי אומות ולא היה כל אחד מהם מנוי רק אומה אחת וכן תפרש גבי פוט בן חם וגבי עילם ואשור ולוד בני שם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל