הכתוב מונה את בני יפת: גומר, מגוג, מדי, יון, תובל, משך ותירס. רש״י מבאר שתירס הוא פרס. הרמב״ן מסביר שהכתוב פתח בבני יפת מפני שהוא הבכור, והקדים אותם לבני חם ולבני שם, כדי לסיים בתולדות שם, שבהם יאריך הכתוב בהמשך עד לאברהם, שכן שם הוא הענף החשוב ביותר בפרשה. שמות אלה הם ראשי האומות שהתיישבו באזורים רחוקים ובאיי הים. הרשימה מתארת את פיזור בני יפת על פני העולם, ומהם יצאו עמים רבים שהתפשטו בעיקר לצפון ולמערב, והם החוליה הראשונה במפת האומות שהכתוב פורש כאן.
בני יפת גמר וגו׳ ובני יון וגו׳ מה שלא מנה הכתוב בני מגוג ומדי ותובל ומשך ותירס לפי שלא יצא מהם ראשי אומות ולא היה כל אחד מהם מנוי רק אומה אחת וכן תפרש גבי פוט בן חם וגבי עילם ואשור ולוד בני שם.