הלוך ונסוע. לִפְרָקִים יוֹשֵׁב כָּאן חֹדֶשׁ אוֹ יוֹתֵר, וְנוֹסֵעַ מִשָּׁם וְנוֹטֶה אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכָל מַסָּעָיו הַנֶּגְבָּה, לָלֶכֶת לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְהִיא לְצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנָּטְלוּ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁהִיא נַחֲלָתוֹ (בראשית רבה):
וּנְטַּל אַבְרָם אָזֵל וְנָטֵל לְדָרוֹמָא
הנגבה. פאת דרום ונקרא כן בלשון ארמית "נגיבו מיא" כי צד דרום הם, ומרוב החום ייבש וכן טעם "כי ארץ הנגב נתתני" (יהושע טו יט):
הַנֶּגְבָּה כָּתַב רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה לָלֶכֶת לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, וְהוּא בַּחֵלֶק שֶׁל בְּנֵי יְהוּדָה שֶׁנָּטְלוּ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא בְּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א ב) יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה:
הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. כְּשֶׁנָּסַע מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּמִנְהַג הָרוֹעִים, לֹא הָלַךְ לַמִּזְרָח וְלֹא לַמַּעֲרָב, שֶׁלֹּא לִנְטוֹת מֵאַחַת מִשְּׁתֵּי הָעֲיָרוֹת שֶׁהִתְחִילוּ קְצָתָן לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו.
הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. אוּלַי רָצָה לְהִתְחַכֵּם בָּאֱלֹהִיּוֹת, כִּי הָרוֹצֶה לְהִתְחַכֵּם יַדְרִים (בבא בתרא כה:). אֲבָל עַל הָעֹשֶׁר לֹא בִּקֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אָמַר ״אִם אֶקַּח מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ (בראשית יד:כג). וְאוֹתָן מַתָּנוֹת שֶׁקִּבֵּל עַל יְדֵי שָׂרָה הָיָה מֻכְרָח לְקַבְּלָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ חֲנֻפָּה, אוּלַי יִתְפַּתֶּה לָתֵת לוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ לְאִשָּׁה. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְקַבֵּל, הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לִתְּנָהּ לָהֶם וְהָיוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא רָצָה לֵהָנוֹת מִן אוֹתָן מַתָּנוֹת וּנְתָנָם לִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה:ו) ״וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת״. הַיְינוּ אוֹתָן מַתָּנוֹת שֶׁכְּבָר קִבֵּל מִן הַמִּצְרִיִּים, נְתָנָם לִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים, דְּהַיְינוּ בְּנֵי קְטוּרָה, וְהִיא הָגָר הַמִּצְרִית כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. כִּי מִן הַמִּצְרִיִּים לָקַח הַמַּתָּנוֹת וְהֶחֱזִירָם לְמַטַּעְתָּם, וּנְתָנָם לִבְנֵי הָגָר הַמִּצְרִית.