וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃

והוא ישב בסדום. מִי גָרַם לוֹ זֹאת? יְשִׁיבָתוֹ בִסְדוֹם:

וּשְׁבוֹ יָת לוֹט וְיָת קִנְיָנֵהּ בַּר אַחוּהִי דְאַבְרָם וַאֲזָלוּ וְהוּא יָתֵיב בִּסְדוֹם

והוא יושב. והוא היה ביום ההוא יושב בסדום,

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט בֶּן אֲחִי אַבְרָם. הִתְאַמְּצוּ לִשְׁבּוֹת אֶת לוֹט מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בֶּן אֲחִי אַבְרָם, שֶׁיָּדְעוּ עָשְׁרוֹ וְהָיוּ מְצַפִּים שֶׁיִּפְדֵּהוּ אַבְרָם בְּהוֹן רַב:

והוא ישב בסדם ישיבתו בסדום יחיד בלא קרובים גרמה לו. ד״‎א מפני פחד התגר נכנס לו בעיר.

וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״בֶּן אֲחִי אַבְרָם״, גַּם טַעַם אָמְרוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם לְלֹא צֹרֶךְ, שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ כִּי שָׁם קָנָה מְקוֹמוֹ, יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהַמְּלָכִים יָדְעוּ כִּי לוֹט זֶה הוּא בֶּן אֲחִי אַבְרָם וְאַף עַל פִּי כֵן לָקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ בַּשִּׁבְיָה, וְנָתַן הַכָּתוּב הַטַּעַם שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ לִכְבוֹד אַבְרָהָם, וְהוּא הָיָה נִכְבָּד וּמְעֻלֶּה בְּעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם כִּי לֶהֱיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בִּסְדֹם, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מוֹאָב טָהַר בְּסִיחוֹן, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁפָּטַר ה׳ מוֹאָב מִיַּד יִשְׂרָאֵל (דברים ב:ט) כֵּיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בְּסִיחוֹן הֻתַּר לָהֶם. כְּמוֹ כֵן לוֹט הֲגַם הֱיוֹתוֹ בֶּן אָחִיו שֶׁל אִישׁ שְׁלוֹמָם אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא בִּסְדֹם הֻתַּר לָהֶם. וּבָזֶה מָצָאנוּ נַחַת רוּחַ לְטַעַם אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא קָרָא לְשָׁלוֹם לְאַרְבָּעָה מְלָכִים לְהָשִׁיב לוֹט וְאִם לֹא יַשְׁלִימוּ אָז יַכֵּם כַּאֲשֶׁר הִכָּם, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא לֶהֱיוֹת שֶׁיָּדוּעַ הָיָה לָהֶם לוֹט הֱיוֹתוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם, וְלָזֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳ כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, פֵּרוּשׁ שֶׁנִּשְׁבָּה אַחַר שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל אַבְרָהָם וּבָזֶה גִּלּוּ כִּי אוֹיְבֵי אַבְרָהָם הֵם, וְלָזֶה רָדַף אַחֲרֵיהֶם וַיַּכֵּם׃

וְאִם תֹּאמַר: הֲלֹא הַדִּין הוּא עִם אַרְבָּעָה מְלָכִים שֶׁלְּקָחוּהוּ מִתּוֹךְ הָעִיר הַמּוֹרֶדֶת בָּהֶם. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁמַּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים טָהֲרוּ בְּסִיחוֹן הוּא לְאֻמָּה שֶׁאֵין לָנוּ עִמָּהּ לֹא שָׁלוֹם וְלֹא מִלְחָמָה, אֲבָל אַנְשֵׁי שָׁלוֹם לֹא נָדִין לִשְׁבּוֹתָם, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל לַקֵּינִי שֶׁצִּוּוּ עָלָיו (שמואל א ט״ו:ו׳) ״סּוּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ כֵן הָיָה לָהֶם לְצַוּוֹת עָלָיו לַעֲבֹר מִבֵּינֵיהֶם אִם הֵם אַנְשֵׁי שָׁלוֹם עִם אַבְרָהָם.