וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כׇּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃

וַאֲתֵיב יָת כָּל קִנְיָנָא וְאַף יָת לוֹט בַּר אֲחוּהִי וְקִנְיָנֵהּ אֲתֵיב וְאַף יָת נְשַׁיָא וְיָת עַמָא

וְגַם אֶת הַנָּשִׁים. שֶׁל לוֹט שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִפְדּוֹתָן:

וְאֶת הָעָם. הַשְּׁבוּיִם מִבְּנֵי סְדוֹם, וְאֶת אֵלֶּה בִּקֵּשׁ מֶלֶךְ סְדוֹם מֵאַבְרָהָם בְּאָמְרוֹ תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ.

וְגַם אֶת לוֹט וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁעִקַּר רְדִיפָתוֹ הָיְתָה עָלָיו וְאוֹתוֹ הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב סֵדֶר הַהַצְלָחוֹת בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״: א׳ הֵשִׁיב הָרְכוּשׁ שֶׁל הַמְּלָכִים, הַצְלָחָה ב׳ שֶׁהֵשִׁיב לוֹט וְלֹא שְׂרָפוּהוּ הַמְּלָכִים בִּרְאוֹתָם בַּמִּלְחָמָה עִם אַבְרָהָם לִנְקָמָה. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְהָשִׁיב הַנָּשִׁים וְהַטַּף לְצַד כָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ לְלוֹט.