וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהֹוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

הרימתי ידי. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, מֵרִים אֲנִי אֶת יָדִי לְאֵל עֶלְיוֹן, וְכֵן בִּי נִשְׁבַּעְתִּי (בר' כ"ב), נִשְׁבַּע אֲנִי, וְכֵן נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי (שם כ"ג), נוֹתֵן אֲנִי לְךָ כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קָחֵהוּ מִמֶּנִּי:

וַאֲמַר אַבְרָם לְמַלְכָּא דִסְדוֹם אֲרֵמִית יְדַי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ אֵל עִלָאָה דְקִנְיָנֵהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא

הרימותי ידי. שבועה, כמו "כי אשא אל שמים ידי" (דבר' לב מ),

וטעם אל עליון, כי הנה נשבעתי בשם שברכני זה הכהן:

וְטַעַם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, מֵרִים אֲנִי יָדִי לְאֵל עֶלְיוֹן, וְכֵן "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי" (בראשית כ"ב:ט"ז), נִשְׁבָּע אֲנִי, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית י"ד:כ"ב). וְכֵן מָצָאתִי בַּסִּפְרֵי (ואתחנן לג), מָצִינוּ בְּכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּשְׁבִּיעִין אֶת יִצְרָן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'". וְהִנֵּה הוּא כִּלְשׁוֹן "וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם" (דניאל יב ז). וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית י"ד:כ"ב) אָמַר "אֲרֵימִית יָדִי בִּצְלוֹ קֳדָם ה'", יֹאמַר הִתְפַּלַּלְתִּי אֶל ה' וְכַפַּי פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם, אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, כְּלוֹמַר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם אֶקַּח. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָמַר "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה'", לִהְיוֹת הֶקְדֵּשׁ וְחֵרֶם לְפָנָיו אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, כִּי הַהֶקְדֵּשׁוֹת יִקָּרְאוּ כֵן "תְּרוּמַת יָד", כִּלְשׁוֹן "כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת" (שמות לה כד), "וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה'" (שם כב). וְאָמַר כֵּן בַּעֲבוּר שֶׁנָּתַן מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר, כִּי כָל אֲשֶׁר יִקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ יִהְיֶה תְּרוּמָה לַה', לֹא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ דָּבָר. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה מ"ג:ט'), עֲשָׂאָן תְּרוּמָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (במדבר יח כו) "וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה'":

[הרמתי ידי מרים ידי לשון הווה]

הרמתי ידי הפרשתי חלקי לאל עליון כדכתיב ויתן לו מעשר מכל, אבל יותר לא אקח וזהו אחר שיטת פרש״‎י .

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ וְגוֹ׳. טַעַם הֲרָמַת יָדוֹ הִיא כְּדֵי שֶׁיִּתְאַמֵּת אֵצֶל מֶלֶךְ סְדוֹם שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עוֹד לַחְזוֹר בּוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה, לֹא כֻּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ.

וְאָמְרוֹ אִם מִחוּט וְגוֹ׳ וְאִם אֶקַּח, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״אִם אֶקַּח מִחוּט״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲרִימוֹתִי וְגוֹ׳ אִם מִחוּט וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ: הֲרֵי הוּא עָלַי כִּתְרוּמָה אִם לָקַחְתִּי מִחוּט וְעַד וְגוֹ׳ מֵהָרְכוּשׁ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁלֹּא יִקַּח לֶעָתִיד מִכָּל וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאִם אֶקַּח״ וְגוֹ׳:

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הֲרִימוֹתִי יָדִי - פֵּרוּשׁ: נָתַתִּי תְּרוּמָה שֶׁאֲנִי חַיָּב מֵהַכֹּל, ״אִם מִחוּט וְעַד״ וְגוֹ׳, מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב כְּפִי הַדִּין. וְשֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁאֲנִי לָהוּט אַחַר הַמָּמוֹן וְתוֹבֵעַ מַה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי - ״וְאִם אֶקַּח מִכָּל״ וְגוֹ׳, אֲבָל לֹא מִפְּנֵי הַוַּתְרָנוּת אֶהְיֶה גּוֹזֵל לַגָּבוֹהַּ מַה שֶׁאֲנִי חַיָּב לָתֵת לוֹ, שֶׁהוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.