בְּרֵאשִׁית ט״ו · י״ח

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

במילים פשוטות

ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמור: ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת״. רש״י מבאר ש״לזרעך נתתי״ הוא אמירתו של הקדוש ברוך הוא כאילו היא כבר עשויה, ומסביר שנהר פרת נקרא ״הגדול״ לפי שהוא דבוק לארץ ישראל, אף שהוא מאוחר במניין הנהרות היוצאים מעדן. אבן עזרא מבאר ש״נהר מצרים״ הוא שיחור ולא היאור. אונקלוס מתרגם ״כרת ברית״ כלשון גזירת קיום. כך מגיעה הברית לכלל ניסוח מפורש: ה׳ כורת עם אברם ברית ומגדיר את גבולות הארץ המובטחת לזרעו, מנהר מצרים ועד נהר פרת. לשון העבר ״נתתי״ מבטאת ודאות מוחלטת, כאילו הנתינה כבר נעשתה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לזרעך נתתי. אֲמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה כְּאִלוּ הִיא עֲשׂוּיָה:

הנהר הגדול. לְפִי שֶׁהוּא דָבוּק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאֵהוּ גָּדוֹל, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא מְאֻחָר בְּאַרְבָּעָה נְהָרוֹת הַיּוֹצְאִים מֵעֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת. מָשָׁל הֶדְיוֹט: עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, הִדָּבֵק לַשַּׁחֲוָר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ (בראשית רבה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּיוֹמָא הַהוּא גְזַר יְיָ עִם אַבְרָם קְיָם לְמֵימָר לִבְנָךְ יְהָבִית יָת אַרְעָא הָדָא מִן נַהֲרָא דְמִצְרַיִם וְעַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְרָת

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מנהר מצרים. הוא שיחור ולא היאור:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר הִנֵּה הקב"ה הִבְטִיחַ אֶת אַבְרָהָם בְּמַתְּנַת הָאָרֶץ פְּעָמִים רַבִּים, וְכֻלָּם לְצֹרֶךְ עִנְיָן. בְּבוֹאוֹ בָּאָרֶץ מִתְּחִלָּה אָמַר לוֹ "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית י"ב:ז'), וְלֹא בֵּאֵר מַתְּנָתוֹ, כִּי אֵין בַּמַּשְׁמָע רַק בַּמֶּה שֶׁהָלַךְ בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה. וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁרַבּוּ זְכֻיּוֹתָיו בָּאָרֶץ הוֹסִיף לוֹ "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה" (בראשית י"ג:י"ד), כִּי יִתֵּן לוֹ כָּל הָאֲרָצוֹת הָהֵן בִּכְלָלָן. וְאֵין הַטַּעַם אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, כִּי רְאוּת הָאָדָם אֵינֶנּוּ לְמֶרְחָק, רַק שֶׁיִּתֵּן לוֹ לְכָל מַרְאֶה עֵינָיו הָרוּחוֹת, אוֹ שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וְהוֹסִיף לוֹ בַּבְּרָכָה הַשֵּׁנִית הַזֹּאת עוֹד "וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" וְשֶׁיַּרְבֶּה זַרְעוֹ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית בֵּאֵר לוֹ תְּחוּמֵי הָאָרֶץ, וְהִזְכִּיר לוֹ כָּל הָעַמִּים עֲשָׂרָה אֻמּוֹת, וְהוֹסִיף לִכְרֹת לוֹ בְּרִית עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְכַאֲשֶׁר צִוָּהוּ עַל הַמִּילָה אָמַר לוֹ "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית י"ז:ח'), לֵאמֹר שֶׁאִם יִגְלוּ מִמֶּנָּה עוֹד יָשׁוּבוּ וְיִנְחָלוּהָ, וְהוֹסִיף "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים", שֶׁהוּא בִּכְבוֹדוֹ יַנְהִיג אוֹתָם וְלֹא יִהְיוּ בְּמֶמְשֶׁלֶת כּוֹכָב וּמַזָּל אוֹ שַׂר מִשָּׂרֵי מַעְלָה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר עוֹד בַּתּוֹרָה (ויקרא יח כה). וְאָמַר הַכָּתוּב בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן" בִּלְשׁוֹן עָתִיד, וְכֵן בַּשֵּׁנִית, כִּי עַד הֵנָּה לֹא נִתְּנָה אֵלָיו כֻּלָּהּ, וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ "אֶתְּנֶנָּה", אֲבָל בַּשְּׁלִישִׁית בִּשְׁעַת הַבְּרִית אָמַר "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי", לֵאמֹר שֶׁיִּכְרֹת לוֹ בְּרִית עַל הַמַּתָּנָה שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ, וְכֵן בְּעֵת הַמִּילָה כְּשֶׁאָמַר "לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" אָמַר לוֹ "וְנָתַתִּי לְךָ" בֶּעָתִיד. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט"ו:י"ח) "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי", אֲמִירַת הַגָּבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה. וְאֵין צֹרֶךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

מקור: ספריא · CC BY

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת וְגוֹ׳. אָמְרוֹ נָתַתִּי לְשׁוֹן עָבָר, לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ שֶׁהֶחְזִיק בָּהּ אַבְרָהָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ (בראשית י״ג:ט״ו) יֻצְדַּק לוֹמַר נָתַתִּי כְּבָר, כִּי הַבָּנִים יִזְכּוּ מִדִּין יוֹרֵשׁ.

הִנֵּה יֵשׁ לִתְמוֹהַ אֵיךְ טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם שֶׁל הַמְּמָאֲנִים לְהַאֲמִין בִּגְדֻלָּתֵנוּ וּמַעֲלָתֵנוּ הָעֲתִידָה לָבוֹא, כִּי מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב שֶׁכָּרַת ה׳ בְּרִית עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לָתֵת לְזַרְעוֹ עֲשָׂרָה אֻמּוֹת, וְעַד עַתָּה לֹא מָצִינוּ שֶׁנָּתַן ה׳ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא שֶׁבַע אֻמּוֹת וְנִשְׁאֲרוּ שָׁלֹשׁ אֻמּוֹת, וְאֵיךְ יֹאמְרוּ הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת (יחזקאל לז) אָבְדָה תִּקְוַת נַחֲלָתֵנוּ וּשְׁבוּעַת ה׳ מְנַגֶּדְתָּם? וְגַם הַשֶּׁבַע שֶׁנָּתַן ה׳ לֹא כֻּלָּם בָּאוּ לְפֶרֶק הִתְקַבֵּל, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ. וְעָשָׂה ה׳ כָּכָה לִרְמֹז מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עַבְדֵי ה׳ וְאֵין נִכְנָעִים לוֹ יִתְבָּרַךְ כְּעֶבֶד מוֹרֵד בְּרַבּוֹ, גַּם כֵּן יָבוֹאוּ עֲבָדִים שֶׁלָּנוּ וְיִמְרְדוּ בָּנוּ. וְעוֹד יֵשׁ לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין לְקַיֵּם בְּרִיתוֹ.

עוֹד נָתַתִּי לִבִּי לָתוּר בְּסֵדֶר הַכְּתוּבִים, וָאֶרְאֶה כִּי הִקְדִּים הַקֵּינִי וְהַקְּנִזִּי וְהַקַּדְמוֹנִי שֶׁהֵם עַמּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם, שֶׁלֹּא בָּאוּ לְיָדֵינוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶלָּא שִׁבְעָה הַמְּאוּחָרִים, וְאֵין נָכוֹן לְהַקְדִּים הַמְּאוּחָר. אָכֵן וַדַּאי כִּי מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹּאת לְהָעִירְךָ וּלְהַגִּיד לְךָ כִּי עִקַּר הַנְּתִינָה הִיא הָעֲתִידָה, שֶׁיָּבוֹאוּ יַחַד הַשָּׁלֹשׁ וְעִמָּם הַנּוֹתָר מֵהַשֶּׁבַע אוּמּוֹת, וְתִקְפֹּץ פִּיהָ עַוְלָה בִּרְאוֹת שְׁבוּעַת ה׳. וְסִימָן לַדָּבָר נְתִינַת הָאַרְבָּעָה מְלָכִים אֲשֶׁר נָתַן ה׳ לְאַבְרָהָם: שְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי, וְהָרְבִיעִי תִּדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם (בראשית יד:א) רֶמֶז אֶל הִתְאַסְּפוּת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים בְּהַשִּׁבְעָה הָרִאשׁוֹנִים, וְהָבֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל