בְּרֵאשִׁית י״ז · ט״ז

וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃

במילים פשוטות

ה׳ מבטיח לברך את שרה ולתת ממנה בן לאברהם, ולברכה שתהיה לגויים ומלכי עמים יצאו ממנה. רש״י מבאר שהברכה היא שחזרה שרה לנעוריה, כפי שנאמר בהמשך ״היתה לי עדנה״, ושהברכה הכפולה כוללת גם הנקת שדיים ביום המשתה של יצחק, שאז הניקה שרה תינוקות רבים כדי להפריך את הרינון שיצחק אינו בנה. הספורנו מסביר שהברכה היא בהריון ובלידה ובגידול הבן שלא בצער, היפך קללת חוה ״בעצב תלדי בנים״. הפסוק מבשר במפורש שהזרע המובטח יבוא דווקא משרה, ולא רק מאברהם, ובכך שרה נעשית שותפה מלאה לברית ולעתיד הגדול.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וברכתי אותה. וּמַה הִיא הַבְּרָכָה? שֶׁחָזְרָה לְנַעֲרוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר הָיְתָה לִּי עֶדְנָה (בר' י"ח):

וברכתיה. בַּהֲנָקַת שָׁדַיִם כְּשֶׁנִּצְרְכָה לְכָךְ בְּיוֹם מִשְׁתֶּה שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִין עֲלֵיהֶם שֶׁהֵבִיאוּ אֲסוּפִי מִן הַשּׁוּק וְאוֹמְרִים בְּנֵנוּ הוּא, וְהֵבִיאָה כָל אַחַת בְּנָה עִמָּהּ וּמֵנִקְתָּהּ לֹא הֵבִיאָה, וְהִיא הֵנִיקָה אֶת כֻּלָּם; הוּא שֶׁנֶּאֱמַר הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה, בְּ"ר רְמָזוֹ בְּמִקְצָת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וֶאֱבָרֵךְ יָתַהּ וְאַף אֶתֵּן מִנַהּ לָךְ בָּר וֶאֱבָרֲכִנַהּ וּתְהֵי לְכִנְשִׁין מַלְכִין דְשַׁלִּיטִין בְעַמְמַיָּא מִנַהּ יְהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וגם נתתי. כמו "נתתי כסף השדה" (בראשית כג יג) והנה שניהם על לשון עבר במקום עתיד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וּבֵרַכְתִּיהָ. בַּהֵרָיוֹן וּבַלֵּידָה וּבְגִדּוּל הַבֵּן שֶׁלֹּא בְּצַעַר, הֵפֶךְ קִלְלַת חַוָּה בְּאָמְרוֹ "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָּנִים" (בראשית ג:טז). וְאָמַר שֶׁשָּׂרָה תַּהַר, תּוֹלִיד וּתְגַדֵּל אֶת בְּנָהּ שֶׁלֹּא בְּצַעַר, כְּאָמְרָם "אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם" (ישעיהו כט:כב) שֶׁפְּדָאוֹ מִצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל