בהמולו את בשר ערלתו. בְּאַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר "אֵת", לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה חָסֵר אֶלָּא חִתּוּךְ בָּשָׂר, שֶׁכְּבָר נִתְמָעֵךְ עַל יְדֵי תַשְׁמִישׁ; אֲבָל יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה יֶלֶד, הֻזְקַק לַחְתֹּךְ עָרְלָה וְלִפְרֹעַ הַמִּילָה, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ "אֵת" (בראשית רבה):
וְיִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ בַּר תְּלַת עַשְׂרֵי שְׁנִין כַּד גְּזַר יַת בִּשְׂרָא דְעָרְלְתֵהּ
וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה וגו׳ מקרא זה בא ללמדנו שבאותו יום שנמול אברהם נמול ישמעאל ודמבעצם היום הזה נפקא. וממקרא בעצם היום הזה הוה נמי ידעינן שישמעאל היה בן י״ג שנה כשנימול שהרי כתיב ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל וכתיב ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו וביום אחד נמולו כדאמרינן. אם כן ממילא ידעינן שהיה בן י״ג שנה כשנימול וקרא דוישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו למה לי, אלא ש״מ האי קרא כי אתא ללמדך מה אברם לא עיכב אף ישמעאל לא עיכב הוא דאתא.
את בשר ערלתו פרש״י ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך הערלה ולפרוע המילה לכך נאמר בו את, ואע״ג דאמרינן ביבמות עדיין לא נתנה פריעה מ״מ קיימה אברהם אבינו וכן ערובי תבשילין.
