בְּרֵאשִׁית י״ח · ל״א

וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֙לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃

במילים פשוטות

אברהם אומר: הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני, אולי יימצאון שם עשרים, וה׳ עונה שלא ישחית בעבור העשרים. רש״י מבאר ש״הואלתי״ פירושו רציתי. הספורנו מסביר שבהשחית שלוש מן הערים לא יימלטו לגמרי השתיים הנשארות מלהיות ניזוקות בצד מה בחורבן השכנות. הפסוק ממשיך את המשא ומתן היורד לעשרים צדיקים. חזרתו של אברהם על ״הואלתי לדבר״ מבטאת שוב את ההכרה בכך שעצם הרשות לדבר לפני ה׳ היא בגדר חסד. ה׳ ממשיך להיענות לבקשות, ובכך מתגלה עומק רחמיו - הוא מוכן להימנע מהשחתה אף בזכות מספר מצומצם של צדיקים. המשא ומתן מתקרב לשלבו האחרון, ומדגיש עד כמה מבקש ה׳ למצוא דרך להציל ולא להשחית.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הואלתי. רָצִיתִי, כְּמוֹ וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה (שמות ב'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר הָא כְעַן שָׁרֵיתִי לְמַלָּלָא קֳדָם יְיָ מָאִים יִשְׁתַּכְּחוּן תַּמָּן עֶשְרִין וַאֲמַר לָא אֲחַבֵּל בְּדִיל עֶשְׁרִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים... בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. כִּי בְּהַשְׁחִית שָׁלוֹשׁ מֵהֶם לֹא תִּמָּלַטְנָה מִכָּל וָכֹל הַשְׁתַּיִם הַנִּשְׁאָרוֹת שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה נִזּוֹקוֹת בְּצַד מָה בְּחֻרְבַּן הַשְּׁכֵנוֹת, כְּאָמְרָם (ברכות נח:) נִתְקַלְּלָה בָּבֶל נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אל אדני אולי ימצאון שם עשרים כתיב באל״‎ף דל״‎ת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר הִנֵּה וְגוֹ׳ אֶל אֲדֹנָי אוּלַי וְגוֹ׳. בִּקֵּשׁ שֶׁיָּגֵן ה׳ בְּעַד עֶשְׂרִים וּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בְּעַד עֲשָׂרָה כִּשְׁאֵלָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת, וְלֹא אָמַר ״אַל יִחַר״ כְּאָמְרוֹ בְּשָׁאֳלוֹ אִם יִמָּצְאוּן שְׁלֹשִׁים שֶׁהֵם יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים, מִטַּעַם שֶׁלֹּא הוֹסִיף דָּבָר בִּתְפִלָּתוֹ לְהָגֵן בִּזְכוּתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁשָּׁאַל קוֹדֶם, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר אֶל אֲדֹנָי פֵּרוּשׁ כִּי תְּפִלָּתוֹ הִיא לְצַד הֲגָנַת הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא שֶׁיָּגֵן בְּעַד עֶשְׂרִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל