בְּרֵאשִׁית י״ח · ל״ג

וַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ה׳ הולך כאשר כילה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו. רש״י מבאר שכיוון שנשתתק הסנגור - הלך לו הדיין, ומשנסתלק הדיין נסתלק הסנגור, והקטגור מקטרג, ולפיכך באו שני המלאכים סדומה להשחית. אבן עזרא מסביר ש״ואברהם שב למקומו״ הוא אל חברון, וכי המראה היתה במקום שהלך אברהם לשלח את המלאכים. הפסוק חותם את פרשת המשא ומתן על סדום. משהובן שאין בסדום אפילו עשרה צדיקים, הסתיימה התפילה, וה׳ הלך לעשות את דינו. הצגת אברהם כ״סנגור״ מדגישה את תפקידו כמליץ יושר המבקש רחמים על הבריות. סיום התפילה מוביל ישירות אל המעמד הבא - בואם של המלאכים לסדום לשם ביצוע הדין שנגזר על העיר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וילך ה' וגו'. כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵגוֹר הָלַךְ לוֹ הַדַּיָּן:

ואברהם שב למקומו. נִסְתַּלֵּק הַדַּיָּן נִסְתַּלֵּק הַסָּנֵגוֹר, וְהַקָּטֵיגוֹר מְקַטְרֵג וּלְפִיכָךְ וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, לְהַשְׁחִית:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דַּיְיָ כַּד שֵׁצִי לְמַלָּלָא עִם אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם תָּב לְאַתְרֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואברהם שב למקומו. אל חברון, וזאת המראה היתה במקום שהלך אברהם לשלוח המלאכים ומשם ישקיף על פני סדום ואעפ"י שהוא כתוב "וישכם אברהם בבקר וישקף על פני סדום" (בראשית יט כז כח) אחר צאת השמש היה כי לא נהפכה סדום בלילה כי כן העיד הכתוב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיֵּלֶךְ ה'. הִמְתִּין שָׁם אַבְרָהָם וְלֹא הִסְפִּיק כַּוָּנָתוֹ לִנְבוּאָה עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה, עַל הֵפֶךְ "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'" (בראשית ד:טז).

וְאַבְרָהָם שָׁב. שָׁב מִן הַמָּקוֹם שֶׁלִּוָּה שָׁם הַמַּלְאָכִים, שֶׁשָּׁם נִתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר.

לִמְקוֹמוֹ. אֶל בֵּיתוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֵּלֶךְ ה׳ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: סָמוּךְ לִגְמַר דִּבְרֵי תְשׁוּבָתוֹ לְאַבְרָהָם ״לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה״ הָלַךְ ה׳, וְלֹא נָתַן לוֹ מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל עַל פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, לְצַד שֶׁכְּבָר אָמַר אַבְרָהָם ״וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם״ וְלֹא יוֹסִיף דַּבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, אוֹ לְצַד שֶׁיּוֹדֵעַ ה׳ כִּי לֹא תִהְיֶה הֲגָנָה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ לְהָרַשְׁבִּ״י (זהר חלק א׳ פ״ב:) שֶׁאָמַר ״וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם״, אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה יִהְיֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק מֻפְלָא, וְאֶפְשָׁר שֶׁאִם הָיָה אַבְרָהָם בְּקִרְבָּהּ שֶׁל סְדוֹם הָיָה מְמַלֵּט כָּל הָעִיר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל