יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃

יקח נא. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְהַקָּבָּ"ה שִׁלֵּם לְבָנָיו עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע (במדבר כ'):

ורחצו רגליכם. כַּסָּבוּר שֶׁהֵם עַרְבִיִּים שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לַאֲבַק רַגְלֵיהֶם וִהִקְפִּיד שֶׁלֹא לְהַכְנִיס עֲ"זָ לְבֵיתוֹ; אֲבָל לוֹט שֶׁלֹּא הִקְפִּיד, הִקְדִּים לִינָה לִרְחִיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם:

תחת העץ. תַּחַת הָאִילָן:

יִסְּבוּן כְּעַן זְעֵיר מַיָּא וְאַסְחוּ רַגְלֵיכוֹן וְאִסְתְּמִיכוּ תְּחוֹת אִילָנָא

ורחצו רגליכם עת השרב היה כמו שפרש״‎י שהוציא הקב״‎ה חמה מנרתיקה, וזיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים.

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁלֹּא רָצָה לְהַכְנִיס עֲבוֹדָה זָרָה לְבֵיתוֹ. וְזֶה רָחוֹק מִן הַדַּעַת, וְכִי מִפְּנֵי שׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ לֹא יַכְנִיס שׁוּם אָבָק לְבֵיתוֹ? וְלָמָּה יַכְנִיס אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ לְבֵיתוֹ, וַהֲלֹא יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁעוֹבְדִין לַשֶּׁמֶשׁ? אֶלָּא שֶׁמִּכָּל מָקוֹם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, כָּךְ קַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת. וְיוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁלֹּא רָצָה לִיתֵּן מִפִּתּוֹ לְבִלְתִּי הֲגוּנִים, כִּי שֶׁמָּא עַרְבִיִּים הֵמָּה, עַל כֵּן רָצָה לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי שֶׁיָּסִירוּ אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם, כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה בְּבִטּוּל כָּל דְּהוּא סָגֵי, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מְעַט מַיִם״, וְנֶאֱמַר ״יֻקַּח״ - עַל יְדֵי אַחֵר מַשְׁמָע, כִּי אַף אִם יָסִירוּ הָאָבָק, מַה בְּכָךְ אִם אֱמוּנָה נִפְסֶדֶת זוֹ נִשְׁאֲרָה קְבוּעָה בְּלִבָּם? וְטָהֳרַת הַלֵּב הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, עַל כֵּן ״יֻקַּח מְעַט מַיִם״ טְהוֹרִים לְטַהֵר הַלְּבָבוֹת, כִּי דָּבָר זֶה מָסוּר לָהֶם וְלֹא לוֹ.

וְעַל צַד הָרֶמֶז נִרְאֶה לוֹמַר, כִּי עַל זֶה אָמַר ״וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְהִשָּׁעֲנוּ בָּעֵץ״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר ״בֹּאוּ חֲסוּ בְּצֵל שַׁדַּי״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״סָר צִלָּם״ (במדבר יד ט), הַיְינוּ צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכֵן יֵשׁ מְפָרְשִׁים עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה שֶׁמַּאֲמָר ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״ (במדבר יג כ) דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שמות יז ז) ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״. כָּךְ אָמַר לָהֶם הִשָּׁעֲנוּ לָכֶם תַּחַת הָעֵץ הָעוֹשֶׂה צֵל, וְרָמַז לַצֵּל הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר בְּצִלּוֹ יִחְיוּ כָּל הַנִּמְצָאִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהָאָרֶץ מְהַוָּה אֶת הַכֹּל, כִּי הַכֹּל בָּא מִן הֶעָפָר וְשָׁמָּה יָשׁוּב הַכֹּל, עַל כֵּן טָעוּ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צַד אֱלֹהוּת.

יֻקַּח נָא מְעַט וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁלֹּא רָצָה לְשַׁנּוֹת כְּמִנְהָג הַלָּקוּחַ בָּאוֹרְחִים שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין לִרְחֹץ רַגְלֵיהֶם לְחַשָּׁשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פ״ו), וְאָמְרוֹ מְעַט זֶה מִנְהָגוֹ לוֹמַר לָאוֹרְחִים לְהַרְאוֹת כִּי אֵין טוֹרַח הַרְבֵּה עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְבַיְּשָׁם:

עוֹד יִרְמֹז עִנְיָן הַנּוֹגֵעַ לַמַּלְאָכִים שֶׁיִּקְחוּ מְעַט מַיִם שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, וְלֶהֱיוֹת כִּי הַתּוֹרָה יֵשׁ בָּהּ בְּחִינַת הַפְּשָׁט וּבְחִינַת הַפְּנִימִיּוּת, וְהִנֵּה הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ בִּדְמוּת אֲנָשִׁים הוּא גּוּף שֶׁבָּרָא לָהֶם ה׳ רוּחָנִי מֵהַגְלָדַת הָאֲוִירִים (זהר חלק א׳ נ״ח), וּבְעֵרֶךְ עַצְמוּת הַמַּלְאָךְ יֵחָשֵׁב גּוּף וְיִתְיַחֵס אֵלָיו בְּחִינַת רֶגֶל כַּיָּדוּעַ הַטַּעַם לְיוֹדְעֵי חֵן, וְרָמַז לָהֶם שֶׁיִּקְחוּ מְעַט מַיִם מִפְּשָׁטֵי הַתּוֹרָה וִיטַהֲרוּ בּוֹ רַגְלֵיהֶם שֶׁהוּא בְּחִינַת גּוּף הַנִּכָּר עֲלֵיהֶם. וְיִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת עֵץ חַיִּים, וְלָזֶה אָמַר הָעֵץ בְּה״א הַיְדִיעָה. גַּם אָמַר לָהֶם שֶׁיִּקְחוּ פַּת לֶחֶם הִיא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, וְיִסְעֲדוּ בּוֹ פְּנִימִיּוּתָם וְהוּא אָמְרוֹ ״לִבְּכֶם״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר פַּת לֶחֶם פַּת שֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינָתוֹ לֶחֶם שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוּת הָעוֹלָמוֹת.