בְּרֵאשִׁית י״ח · ח׳

וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

אברהם לוקח חמאה וחלב ואת בן הבקר שהכין, נותן לפני האורחים, ועומד עליהם תחת העץ בעוד הם אוכלים. רש״י מבאר שלחם לא הביא, לפי שפירסה שרה נידה אותו היום ונטמאה העיסה, ומבאר שחמאה היא שומן החלב הנקלט מעל פניו. הרשב״ם מסביר לפי הפשט שלא היה צריך לפרש שהביא לחם, שהרי זה דבר מובן מאליו, אלא רק את החמאה והבשר שאינם מזומנים לכל האורחים. ״עומד עליהם״ פירושו שעמד ושימש אותם. הפסוק מציג את שיא הכנסת האורחים: אברהם משמש בעצמו את אורחיו בעודו עומד עליהם, מנהג של כבוד ושירות אישי כלפי הבאים בביתו.
מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויקח חמאה וגו'. וְלֶחֶם לֹא הֵבִיא, לְפִי שֶׁפֵּרְסָה שָׂרָה נִדָּה, שֶׁחָזַר לָהּ אֹרַח כַּנָּשִׁים אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנִטְמֵאת הָעִסָּה (בבא מציעא שם):

חמאה. שֻׁמַּן הֶחָלָב שֶׁקּוֹלְטִין מֵעַל פָּנָיו:

ובן הבקר אשר עשה. אֲשֶׁר תִּקֵּן; קַמָּא קַמָּא שֶׁתִּקֵן אַמְטִי וְאַיְיתִי קָמַיְהוּ:

ויאכלו. נִרְאוּ כְמִי שֶׁאָכְלוּ, מִכָּאן שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם מִן הַמִּנְהָג (בבא מציעא שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְסִיב שְׁמַן וַחֲלָב וּבַר תּוֹרֵי דִּי עֲבַד וִיהַב קֳדָמֵיהוֹן וְהוּא מְשַׁמֵּשׁ עִלָּוֵיהוֹן תְּחוֹת אִילָנָא וַאֲכָלוּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויקח חמאה וחלב - לפי פשוטו של מקרא לא הוצרך לפרש שהביא את פת לחם על השלחן אלא התוספת שלא אמר להם הוצרך לומר שהביא. הבאת פת על השלחן אינו חידוש אבל החמאה והבשר שאינו מזומן לכל האורחים הוצרך לפרש.

עומד עליהם - כשאיש יושב ואחר עומד קוראו עומד עליו. וכן: ואראה ה' יושב על כסאו. שרפים עומדים ממעל לו. וכן במיכיהו: וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו.

תחת העץ - אילנות שבפרדס.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויקח חמאה וחלב רבנן אמרי אפי׳‎ פת הביא לפניהם ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. ואע״‎פ שאין ראיה לדבר לאכול גבינה קודם בשר ולא בשר קודם גבינה זכר לדבר ויקח חמאה וחלב והדר ובן הבקר.

ובן הבקר לפי פרש״‎י היה לו לכתוב ובני הבקר אלא היינו שפי׳‎ לאלתר קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו וכו', ולשלשה פרים שהביא קאי, וכן הפי׳‎ כל פר שהוא מתוקן מתחלה הביא תחלה לפניהם כדאיתא בהשוכר את הפועלים.

ויאכלו נמצא באגדה שאכלו, וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב״‎ה למלאכים תנוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל