מצלעותיו. מִסְּטָרָיו, כְּמוֹ וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן (שמות כ"ו), זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שְׁנֵי פַרְצוּפִים נִבְרְאוּ (עירובין י"ז):
ויסגור. מְקוֹם הַחֲתָךְ:
ויישן ויקח. שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנוּ נִבְרֵאת וְתִתְבַּזֶּה עָלָיו:
וּרְמָא יְיָ אֱלֹהִים שִׁינְתָא עַל אָדָם וּדְמֵךְ וּנְסִיב חֲדָא מֵעִלְעוֹהִי וּמְלֵי בִשְׂרָא תְּחוֹתַהּ
ויפל. מהבנין הכבד הנוסף,, וכן "וישב אותם אברם" (בראשית טו יא),
תרדמה, יותר משינה, ושינה יותד מתנומה, והתי"ו נוסף,
אחת מצלעותיו, שתי צלעות היו כענין ולצלע המשכן השנית (שמות כו ו), ומלת צלע לשון נקבה, והטעם צד,
תחתנה, מקומה והוא לשון יחיד הנו"ן נוסף ותחתיה לשון רבים, וכן תחתני גם תחתי:
וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם. שֶׁלֹּא יִפְחַד וְלֹא יִצְטַעֵר:
וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו. מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר צָבַר עֲפָרוֹ וּבָחַר מִבְחַר כָּל הָרָאוּי לִהְיוֹת חֹמֶר לְצוּרָתוֹ הַחִיּוֹנִית, לְפִיכָךְ כַּאֲשֶׁר רָצָה לָצוּר צוּרַת הַנְּקֵבָה שֶׁהִיא כִּמְעַט דּוֹמָה אֵלָיו, הָיָה רָאוּי לָקַחַת קְצָת חָמְרוֹ וְהוּא אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו:
ויפל, תרדמה על האדם לפי הפשט חס הקב״ה על אדם הראשון שלא להכאיבו לפיכך הפיל עליו תרדמה.
וישן ויקח אחת מצלעתיו אחת מצלעותיו שמואל אמר מבין תרין עלעוהי.
ויסגר בשר תחתנה תחתה אין כתיב כאן דמשמע תחתית של דבר אלא תחתנה כתיב פי׳ תחת השתים.
ויסגר בשר עד בריאת האשה לא כתיב סמ״ך ללמדך באת אשה בא סטן. ד״א ללמדך שהאשה סמוך לבעלה, ופריך התם והא כתיב הסובב את כל ארץ החוילה ומשני ההוא בנהרות הוא דכתיב.
בשר תחתנה עשה לו כסתות היינו בשר העגבות.
וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית רבה יז:ו) שֶׁלֹּא נִמְצָא סָמֶ״ךְ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁנִּבְרְאָה הָאִשָּׁה, לְפִי שֶׁנִּבְרָא הַשָּׂטָן עִמָּהּ. וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם לָמָּה דַּוְקָא סָמֶ״ךְ יוֹתֵר מִן ט׳ אוֹ נ׳, לְפִי שֶׁסָּמֶ״ךְ לְשׁוֹן סְמִיכָה לְהוֹרוֹת כִּי מִצַּד הָאִשָּׁה צָרִיךְ הָאָדָם לִסְמִיכָה, כִּי ה׳ סוֹמֵךְ יָדוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל בִּמְצוּדָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט:יד) ״וּמֵה׳ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת״, וְסוֹמֵךְ יָדוֹ גַּם שֶׁלֹּא יִפּוֹל בִּידֵי יִצְרוֹ הָרָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין ל:) אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. וּסְמִיכָה זוֹ רְמוּזָה בַּפָּסוּק ״וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה״, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹגֵר בַּעֲדוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ, מִלְּשׁוֹן ״וַיִּסְגֹּר ה׳ בַּעֲדוֹ״ דְּהַיְנוּ סְגִירָה שֶׁל הַצָּלָה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּבֶן ה׳ אֶת הַצֵּלָע״, הִזְכִּיר לְשׁוֹן בִּנְיָן לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ בְּזִוּוּג זֶה כִּי אִם לִכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם בָּנוּי וְלֹא חָרֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל:ג) ״וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי מִמֶּנָּה״, שֶׁעַל יְדֵי הַבָּנִים נִקְרָא הָאָדָם בָּנוּי, וְכֵן בֵּן נִגְזַר מִלְּשׁוֹן בִּנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (בראשית ה:כח) עַל פָּסוּק ״וַיּוֹלֶד בֵּן״.
