זאת הפעם. מְלַמֵּד שֶׁבָּא אָדָם עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ בָּהֶם (יבמות ס"ג):
לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו'. לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (בראשית רבה):
וַאֲמַר הָאָדָם הֲדָא זִמְנָא גַּרְמָא מִגַּרְמַי וּבִסְרָא מִבִּסְרִי לְדָא יִתְקְרֵי אִתְּתָא אֲרֵי מִבַּעְלָא נְסִיבָא דָא
ויאמר. אז אמר זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי כמוני כי ממני היה ודבר לילית דרש:
ולזאת. בעבור זאת, וכן "אמרי לי אחי הוא" (בראשית כ יג)
ודגשות שי"ן "אשה" תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא באיש, ויתכן שסבת דבור אשה דגוש ולא רפה, שלא יתערב עם "אישה" שהוא בעלה כי פעם יהסרו הראות הה"א, ונשים מן אנוש ואנשים,
וטעם יקרא על שֵם.
ולא נדגש קו"ף "לֻקָחָה זאת" להקל על הלשון והוא מהבנין הכבד, ואם לא נמצא
וטעם והיו לבשר אחד כאלו הם, או שידמו כאשר היו וי"א שיולידו אחר (צ"ל אחד) והוא רחוק:
זאת הפעם עצם מעצמי - דווקא, אבל מכאן ואילך אינו כן, אלא (אדרבה איפכא) האיש יוצא מן האשה.
זֹאת. הַנְּקֵבָה הַזֹּאת:
הַפַּעַם. בַּפַּעַם הַזֹּאת הִיא עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, שֶׁלֹּא תִהְיֶה כֵּן כָּל נְקֵבַת הָאָדָם לֶעָתִיד.
לְזֹאת. לְכָל נְקֵבַת הָאָדָם לֶעָתִיד:
יִקָּרֵא אִשָּׁה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה חֵלֶק אִישׁ:
כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת. הָרִאשׁוֹנָה לְכֻלָּן:
זאת הפעם כלומר עכשיו יצאה אשה מן האיש אבל מכאן ולהבא אינו כן אלא האיש יצא מן האשה.
זאת הפעם עצם מעצמי פרש״י מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו. צריך לומר שנתעברו קודם שבא עליהם אדם דאי לא תימא הכי הא מיעקרן בביאת אדם.
עצם מעצמי בריה זו אינה דומה כשאר בריות שהן מן הקרקע והמים והרקק ומדוע נשתנית אלא בזאת נתכוין הקב״ה שיעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ואז יהיה הוא לבשר אחד כלומר גופו שלם לפיכך הוא רודף אחריה כי ממנו היא וכאלו הוא חסר אחד מאבריו דוגמא והיה המשכן אחד, אבל בהמות חיות ועופות ושאר בריות אינן רודפין כל כך לפי שאינם חסרים.
לזאת יקרא אשה דוגמא כי יהיה נערה בתולה.
כי מאיש לקחה אבל נקבות של שאר בריות לא נלקחו מהזכרים לפיכך לא נקראות על לשון הזכר כד״א תישים עזים אילים רחלים שוורים פרים פרות עיירים אתונות.
כי מאיש לקחה יצאה ממנו שלא כדרך הנוצרים כדי שלא תתפרץ במשכבה עם שאר אנשים רק לבעל בריתה שהוא איש שלה והיא צלעתו וכן הוא אומר ודבק באשתו. דרש רבי חנינא איש ואשה אם זכו ללכת בדרך ישר זה וזה בלא ניאוף הקב״ה ביניהם שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהם לא זכו אש אוכלתם שהקב״ה מסלק שמו מביניהם ונמצא אש ואש, ודאשה עדיף מדאיש אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע יותר משל איש מאי טעמא האי מצטרף אש של אשה נוח לדלוק שאין אות של שם מפסיקתו אלא מחובר הוא ונקרא אש, אבל של איש אין האותיות מצטרפות יחד שהיו״ד של שם מפסיקתן הכי מיתניא והכי פירש״י במסכת סוטה.
