בְּרֵאשִׁית ב׳ · ח׳

וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃

במילים פשוטות

הקדוש ברוך הוא נטע גן בעדן ושם בו את האדם שיצר. רש״י מבאר ״מקדם״ - במזרחו של עדן נטע את הגן, וכאן מתחיל הכתוב לפרט את מה שנרמז קודם בקצרה (על דרך ״כלל ופרט״). הרמב״ן מסכים עם אונקלוס שתרגם ״מלקדמין״, כלומר מקדם בזמן, ומדגיש ש״ויטע״ אין פירושו שהביא אילנות ממקום אחר, אלא שהצמיחם באותו מקום. אבן עזרא מבאר שכבר נטע גן במקום הנקרא עדן מצד מזרח, ועתה שם בו את האדם. חזקוני מסביר שהאדם נברא מחוץ לגן וראה תחילה עולם מלא קוצים, ואחר כך הוכנס לגן עדן שהוא מקום מובחר.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, אבן עזרא, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מקדם. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע אֶת הַגָּן. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְבָר כָּתַב וַיִּבְרְָא אֶת הָאָדָם וְגוֹ', רָאִיתִי בִּבְרַיְתָא שֶׁל ר"א בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי מל"ב מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן, כְּלָל שֶׁלְּאַחֲרָיו מַעֲשֶׂה הוּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם זֶהוּ כְּלָל, סָתַם בְּרִיאָתוֹ מֵהֵיכָן וְסָתַם מַעֲשָׂיו, חָזַר וּפֵרֵשׁ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ', וַיַּצְמַח לוֹ גַּן עֵדֶן וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְאֵינוֹ אֶלָּא פְרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן; וְכֵן אֵצֶל הַבְּהֵמָה חָזַר וְכָתַב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְפָרֵשׁ וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת שֵׁם וּלְלַמֵּד עַל הָעוֹפוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְצִיב יְיָ אֱלֹהִים גִּינְתָא בְעֵדֶן מִלְּקַדְמִין וְאַשְׁוֵי תַמָּן יָת אָדָם דִּי בְרָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויטע, וכבר נטע גן במקום שנקרא עדן, מפאת מזרח, ועתה שם בו האדם, ופי' גן בעדן גן אלהים, הבי"ת משרת עצמו ואחר עמו בעדן בגן אלהים, וכמוהו מאל אביך ויעזרך (בראשית מט כה) ורבים אחרים,

וה"א "האדם" יש לו סוד", גם נמצא "שבט המנשה" (דבר' ג יג), "הארוני, היבוסי", (ש"ב כד טז) וגם יתכן להיותו כן, בעבור שהוא שם נחצב מהאדמה והוא יהיה שם עצם ושם תואר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ב':ח') בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע הַגַּן. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ב':ח') תִּרְגֵּם מִלְּקַדְמִין, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט"ו:ג'), וְהוּא הַנָּכוֹן. וְאֵין טַעַם "וַיִּטַּע" שֶׁהֵבִיא הָאִילָנוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר וּנְטָעָן שָׁם, כִּי מִן הַמָּקוֹם הַהוּא הִצְמִיחָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים" וְגוֹ', אֲבָל עִנְיַן "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים" לְהַגִּיד שֶׁהָיוּ מַטַּע ה', כִּי טֶרֶם שֶׁגָּזַר עַל הָאָרֶץ "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא" גָּזַר בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם גַּן, וְאָמַר "בְּכָאן יִהְיֶה אִילָן פְּלוֹנִי וּבְכָאן אִילָן פְּלוֹנִי" כַּעֲרוּגַת הַמַּטָּעִים, וְלֹא הָיָה כְּדֶרֶךְ שְׁאָר מְקוֹמוֹת הָאָרֶץ שֶׁאָמַר "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וְעֵץ פְּרִי", וְהִצְמִיחָה בְּלֹא סֵדֶר. וְהִנֵּה אִילָנֵי גַּן עֵדֶן גָּזַר בָּהֶם לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי לָעַד לְעוֹלָם, לֹא יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשָׁם וּבֶעָפָר לֹא יָמוּת גִּזְעָם, אֵין צְרִיכִין לְעוֹבֵד וְזוֹמֵר, שֶׁאִלּוּ הָיוּ צְרִיכִין עֲבוֹדָה, אַחֲרֵי שֶׁגֹּרַשׁ הָאָדָם מִשָּׁם מִי עָבַד אוֹתָם. גַּם זֶה טַעַם "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים", שֶׁהָיוּ מַטָּעָיו מַעֲשֵׂה יָדָיו וְקַיָּמִים לְעוֹלָמִים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מז יב) "לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ וְכוּ' כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים". אִם כֵּן מָה טַעַם "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב':ט"ו) שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁם לִהְיוֹת זוֹרֵעַ לוֹ חִטִּים וּמִינֵי תְּבוּאוֹת וְכָל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וַעֲרוּגוֹת הַבְּשָׂמִים, וְקוֹצֵר וְתוֹלֵשׁ וְאוֹכֵל כִּרְצוֹנוֹ, וְזֶה טַעַם "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", לַעֲבֹד אַדְמַת הַגַּן הָעֲרוּגוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁם, כִּי הַגַּן שֶׁהֵם הָאִילָנוֹת לֹא יֵעָבְדוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁכִּנָּה הַגַּן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ "וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא יא), "וְנִטְעוּ גַנּוֹת" (ירמיהו כט ה). וְרַבּוֹתֵינוּ נִתְעוֹרְרוּ בָּזֶה, אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ט"ז:ה'), "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג יב) "תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים", הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כח ב), "תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ". וְהַכַּוָּנָה לָהֶם בָּזֶה לוֹמַר כִּי הַצְּמָחִים וְכָל בַּעֲלֵי חַיִּים צְרִיכִים לַכּוֹחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּמֵהֶם יָבֹא לָהֶם הַגִּדּוּל, וּבַקָּרְבָּנוֹת יִהְיֶה מֶשֶׁךְ הַבְּרָכָה לָעֶלְיוֹנִים, וּמֵהֶם לְצִמְחֵי גַּן עֵדֶן, וּמֵהֶם יִהְיוּ וְיִחְיוּ לְעוֹלָם בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן וּבְרָכָה שֶׁיִּגְדְּלוּ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר טו א), "יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" (תהלים קד טז), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, יִשְׂבְּעוּ חַיֵּיהֶן, יִשְׂבְּעוּ מֵימֵיהֶן, יִשְׂבְּעוּ מַטַּעְתָּן. כִּי "חַיֵּיהֶן" יְסוֹדוֹתָם הָעֶלְיוֹנִים, וּ"מֵימֵיהֶם" אוֹצָרוֹ הַטּוֹב הַמּוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, וּ"מַטַּעְתָּן" כֹּחָם בַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר י ו), אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל בָּרָקִיעַ וְהוּא מַכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְּדַל, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח לג), "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ", שׁוֹטֵר:

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲשֶׁר יָצָר. אַחַר שֶׁיְּצָרוֹ בְּאוֹתוֹ הָאוֹפֶן הַנִּכְבָּד שֶׁהִזְכִּיר, הִנִּיחוֹ שָׁם לִהְיוֹתוֹ מָקוֹם מוּכָן לְקַבָּלַת צֶלֶם אֱלֹהִים וְלִפְעֻלּוֹתָיו הַשְּׂכְלִיּוֹת בָּאֲוִיר וּבַמְּזוֹנוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וישם שם את האדם אבל תחלת ברייתו לא היתה משם שאלו נברא בגן עדן ועמידתו שם יהיה סבור שכל העולם כך הוא אבל בראו מן החוץ וראה כל העולם מלא קוצים וברקנים ואחר כך הכניסו לגן עדן מקום מובחר.

ויטע וכבר נטע, וכן ויצמח, שהרי קודם האדם היו הצמחים מקדם אמר ר׳‎ שמואל בר נחמני אתה סבור קודם לברייתו של עולם ואינו אלא קודם לברייתו של אדם והא דאמרינן שהוא מן הדברים שקדמו לעולם היינו העדן. אבל האילנות נטע ביום השלישי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּטַּע ה׳ וְגוֹ׳ וַיָּשֶׂם וְגוֹ׳ וַיַּצְמַח וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהִפְסִיק בְּשִׂימַת הָאָדָם בְּתוֹךְ הוֹדָעַת נִטְעֵי הַגָּן, לוֹמַר כִּי בִּשְׁבִילוֹ בָּרָא ה׳ הַגָּן וְלִכְבוֹדוֹ. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיִּטַּע וְגוֹ׳ וַיָּשֶׂם, פֵּרוּשׁ לְסִבָּה זוֹ לָשׂוּם שָׁם הָאָדָם, וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְפָרֵט עִנְיְנֵי הַגָּן וְנַהֲרוֹתָיו וְתוֹעֲלִיּוֹתֵיהֶם. וְחָזַר לוֹמַר (בראשית ב:טו) וַיִּקַּח ה׳ וְגוֹ׳ וַיַּנִּחֵהוּ וְגוֹ׳, לְגַלּוֹת עַל מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּאָמְרוֹ ״וַיָּשֶׂם״, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר בָּהּ אֶלָּא שֶׁהָאָדָם הָיָה סִבָּה לִנְטֹעַ הַגָּן, שֶׁאִם עַל הוֹדָעַת הַנָּחַת אָדָם בַּגָּן הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וַיִּקַּח״ וְגוֹ׳ ״וַיַּנִּחֵהוּ״. וּפָסוּק ״וַיַּנִּחֵהוּ״ לְבַד לֹא יַסְפִּיק לְהוֹדָעָה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל הָאָדָם לוֹ לִשְׁמוֹ בָּרָא ה׳ הַגָּן, שֶׁאֶפְשָׁר כִּי ה׳ בְּרָאוֹ לָשׂוּם בּוֹ לַאֲשֶׁר יִישַׁר בְּעֵינָיו, לִמְשָׁרְתָיו, לְמַלְאָכָיו, לָרוּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּבְאוֹתוֹ זְמַן נִתְרַצָּה שֶׁיִּהְיֶה שָׁם גַּם הָאָדָם, וּבֶן יוֹמוֹ נִקְרָא פָּרוּשׁ וְגָרוּשׁ וְשָׁלוּחַ, וְנִשְׁאַר הַגָּן לִשְׁאָר בְּרוּאָיו. לָזֶה הוֹדִיעַ ה׳ חַסְדּוֹ כִּי הַגָּן לָאָדָם בְּרָאוֹ, וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לָאָדָם הַיָּדִיד לְקוֹנוֹ, וְאֵין לְשׁוּם נִבְרָא חֵלֶק בַּגָּן זוּלַת אָדָם אֲשֶׁר לֹא פָּגַם דְּיוֹקָנוֹ וְצַלְמוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל