וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃

השב אשת האיש. וְאַל תְּהֵא סָבוּר שֶׁמָּא תִּתְגַּנֶּה בְעֵינָיו וְלֹא יְקַבְּלֶנָּה אוֹ יִשְׂנָאֲךָ וְלֹא יִתְפַּלֵּל עָלֶיךָ:

כי נביא הוא. וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נָגַעְתָּ בָהּ, לְפִיכָךְ ויתפלל בעדך (בבא קמא צ"ב):

וּכְעַן אֲתֵיב אִתַּת גַּבְרָא אֲרֵי נְבִיָּא הוּא וִיצַלֵּי עֲלָךְ וּתְחֵי וְאִם לֵיתָךְ מֵתֵיב דַּע אֲרֵי מֵימַת תְּמוּת אַתְּ וְכָל דִּי לָךְ

כי נביא הוא - לשון ניב שפתים. רגיל אצלי ומדבר את דברי ואני אוהב את דבריו ושומע תפלתו.

ויתפלל בעדך - שהרי היה צריך רחמים כדכתיב לפנינו: כי עצור עצר וגו'.

וְעַתָּה הָשֵׁב אֶת אֵשֶׁת הָאִישׁ. בְּטֶרֶם שֶׁתִּכְלֶה בַּחוֹלִי:

וֶחְיֵה. תֵּרָפֵא, כְּמוֹ "עַד חֱיוֹתָם" (יהושע ה:ח).

אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. הַוְּלָדוֹת בִּמְעֵי אִשְׁתְּךָ וְאַמְהוֹתֶיךָ:

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגוֹ׳. אָמְרוֹ כִּי נָבִיא הוּא פֵּרוּשׁ כִּי נָבִיא הוּא הָאִישׁ שֶׁזּוֹ אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲדַיִן לֹא יָדַע בְּפֵרוּשׁ שֶׁאֵשֶׁת אַבְרָהָם הָיְתָה, כִּי בְּדִבְרֵיהֶם לֹא הֻזְכַּר הַבַּעַל וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, וּבְאָמְרוֹ ״נָבִיא הוּא״ יָדוּעַ שֶׁהוּא אַבְרָהָם, כִּי אֵין נָבִיא זוּלָתוֹ בַּיָּמִים הָהֵם.

עוֹד יִרְצֶה כִּי נָבִיא הוּא וְיָדַע שֶׁהֲגַם שֶׁנִּסְתְּרָה הִיא, לֹא נִטְמְאָה.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי נָבִיא הוּא וּבָזֶה יִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וְתוֹעִיל תְּפִלָּתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וֶחְיֵה.