לחם וחמת מים. וְלֹא כֶסֶף וְזָהָב, לְפִי שֶׁהָיָה שׂוֹנְאוֹ עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה:
ואת הילד. אַף הַיֶּלֶד שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, שֶׁהִכְנִיסָה בוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה וַאֲחָזַתּוּ חַמָּה וְלֹא יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו (בראשית רבה):
ותלך ותתע. חָזְרָה לְגִלּוּלֵי בֵית אָבִיהָ (פרקי דרבי אליעזר פ' ל'):
וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וּנְסִיב לַחֲמָא וְרָקְבָּא דְמַיָּא וִיהַב לְהָּגָר שַׁוֵי עַל כַּתְפַּהּ וְיָת רַבְיָא וְשַׁלְחַהּ וַאֲזָלַת וְתָעַת בְּמַדְבְּרָא (נ''א בְּמַדְבֵּר) בְּאֵר שָׁבַע
וחֵמַת מים. כלי ויתכן להיותו מעור או מעץ וכמוהו מְסַפֵח חַמָתְך (חבקוק ב טו) ורבים יתמהו מאברהם, איך גרש בנו, גם שלח בן עם אמו ריקם, ואיה נדבת לבו, והתימה מאלה שיתמהו, כי אברהם עשה ככל אשר צוהו ד', ואלו היה נותן ממון להגר שלא ברצון שרה, לא שמר מצות השם, והנה באחרונה אחרי מות שרה נתן מתנות לבני ישמעאל:
לחם וחמת מים. נתן אל הגר, ושם על שכמה ואמר לה קחי אתך בנך וישלחה ויתכן שנתן לה כסף וזהב ולא פירש הכתוב, ונתן לה לחם ומים שיספיק לה עד באר שבע, כי בגרר היה אברהם, והנה היא הלכה ולא ידעה הדרך ותתע, והנה בנה חלה מחסרון המים, ואחר שלקחתהו בחיקה וראתה שנפשו יוצאה בצמא השליכתו:
וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה, וַיִּתֵּן אֶל הָגָר וְאֶת הַיֶּלֶד, כִּי גַּם הַיֶּלֶד נָתַן לָהּ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהּ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ:
ותתע במדבר באר שבע - לפיכך: ויכלו המים מן החמת -שאלו הלכה דרך ישר היה מספיק לה החמת מים שנתן לה אברהם עד המלון.
שָׂם עַל שִׁכְמָהּ. אֶת הַחֵמֶת לְאוֹת שִׁפְחוּת, עַל דֶּרֶךְ "וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ" (בראשית טז:ט), אֲבָל לֹא חָדַל הַצַּדִּיק מִתֵּת לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר" (בראשית כא:כ) לְרַבּוֹת חֲמָרָיו גְּמַלָּיו וּפוֹעֲלָיו, וְלָכֵן לֹא חָסְרוּ דָּבָר זוּלָתִי הַמַּיִם בִּתְעוֹתָם בַּמִּדְבָּר, וּבְהִמָּצֵא הַמַּיִם יָשַׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר כְּטִבְעוֹ כִּי הָיָה פֶּרֶא אָדָם.
וְאֶת הַיֶּלֶד. נָתַן לָהּ גַּם אֶת הַיֶּלֶד:
וַיְשַׁלְּחֶהָ. לִוָּה אוֹתָהּ בְּרוֹב חַסְדּוֹ, כְּמוֹ "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית יח:טז).
ויקח לחם וחמת מים פרש״י ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו לפי שיצא לתרבות רעה ועוד לא היה לו לאברהם להורישו שום נחלה שהרי הוא וישמעאל בנו גרים היו. ותניא בפ״ק דקדושין אינו יהודי את הגר וגר את הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתניא לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו ומת לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנה. מ״מ דעתו היה ליתן לו מתנות אחרי מות שרה כדכתיב ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות.
שם על שכמה קאי אל וחמת מים.
ואת הילד קאי אויתן אל הגר. שם על שכמה פרש״י שאחזתו חולי וא״ת הא אמרי׳ עד יעקב לא הוה חולשא. וי״ל נהי דבאותו זמן לא הוה חולשא דמייתי מיהו מחמת צמאון הם מתים ומתוך כך יראה שמא ימות בצמא.
וישלחה שהרי לא היה לו למוכרה אחרי ששכב עמה כדכתיב ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף.
עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד. פֵּירוּשׁ: גַּם אוֹתוֹ שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, לֶהֱיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת מִבֵּית אָבִיו, לָזֶה עֲקָדוֹ כְּיֶלֶד וְשָׂמוֹ עַל שִׁכְמָהּ וְגֵרְשָׁהּ.
